Vayikra: A Licking for Amalek ~ Yehoshua Steinberg

ויקרא: בלק ועמלק - שֶיִמָּלְקוּ!

פרשת השבוע מספרת על קיומו של משה של מצוות ה' לייצר את המשכן ואת כל תשתיותיו וכליו. בין

המרכיבים הללו היה החושן של הכהן הגדול, שהיה חייב להיות על האפוד. שני מונחים חריגים משמשים לתיאור האופן שבו הוצמדו שני פריטים אלה: 1. "וירכסו" 2. "ולא יזח". רש"י מסביר שהראשון פירושו לשון חיבור והשני מציין ניתוק. עם זאת, הדבר מעלה את השאלות מדוע השתמשה התורה במילים ספציפיות אלה בעוש שישנן מספר מילים אחרות בלשון הקודש המתארות את אותם המצבים. לפיכך, כמה פרשנים אחרים מציעים דעות שונות על מנת להסביר מילים נדירות אלה.

במאמר זה אנו בוחנים את הפרשנויות השונות בניסיון לקבוע את המשמעויות הבסיסיות של המילים, ואת המסר המועבר על ידי בחירת התורה דווקא במילים אלה.ויקרא א:יד-טו - וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ. וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. ויקרא ה:ח - וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל.

שרש 'מלק' מופיע במקרא רק בפרשתינו, והוא מורה על קציצה וחיתוך: רש"י ויקרא א:טו - ומלק - קוצץ בצפרנו ממול העורף וחותך מפרקתו עד שמגיע לסימנין וקוצצן[1].

נראה להציע קירבה בין מלים בעלות אותיות 'לק', דהיינו: 1. מלק. 2. בלק. 3. חלק. 4. דלק. 5. ילק. 6. עלק. 7. לקש. 8.לקה / לקק. 9. לקט. משותף לכולם הוא, עניני חיתוך וכריתה, החרבה וכליה, מות ושאול, כדלהלן:

1. מלק - קציצה וחיתוך, כמו שביארנו בפתיחה.

2. בלק - כריתה / חורבה[2]: ישעיה כד:א - הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ; מצודת ציון - ובולקה - ענין כריתה וכן בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה (נחום ב:יא). ובתלמוד פתר רש"י את המלים "חילק ובילק" מענין חורבה, כי כן משפט שרש 'בלק': סנהדרין צח: - חילק ובילק אכלי להו; רש"י - ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה, כמו: בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה (נחום ב).

3. חלק - חיתוך / חלוקה[3]. ומכאן בהשאלה גם לחילוק דעותהמכונה "מחלוקת". ישנה מחלוקת שלילית, המביאה לשסע וחורבן: מסכת דרך ארץ ז:לז - עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. וישנה מחלוקת חיובית, כגון "מחלוקת לשם שמים", שאף היא מתארת וויכוח עיוני נלהב, ואף פילוג – אבל הכל ברמה ההלכתית ולא חס וחלילה ברמה האישית.

4. דלק - תיאור של מצב המוליך לידי החרבה, כיליון או מוות, כגון: 1. הבערה: עובדיה א:יח - וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם; מצודת ציון - ודלקו - ענין שרפה והבערה. דניאל ז:ט - כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק; מלבי"ם - גלגלוהי נור דלק, אש בוער באף ובחמה לכלות את הרשעים. 2. חולי שורף ומסוכן: דברים כח:כב - וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת; רד"ק (ערך 'דלק') - חולי השורף מרוב חמימות[4]. 3. רדיפה בכוונה לרצוח / לכלות: איכה ד:יט - קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ. משלי כו:כג - שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע; מצודת ציון - דולקים - ענין רדיפה, כמו: דָלַקְתָּ אַחֲרָי (בר' לא:לו). ש"א יז:נג - מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. תהלים ז:יד - חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל; רש"י - לדלקים - לרודפים... וכן פירושו חציו להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים... להמיתם. ובהמשך שם סיכם רש"י את כל הוראות 'דלק' במלה "רדיפה": כל דליקה ל' רדיפה היא.

5. ילק - שם לארבה המביא כליה: נחום ג:טו - תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ תַּכְרִיתֵךְ חֶרֶב תֹּאכְלֵךְ כַּיָּלֶק; רש"י - כילק - הגומר ומכלה כל ירק השדה. אבן עזרא ביאר שכל שמות הארבה מרמזים על ענינים דומים: אבן עזרא יואל א:ד -"גזם" כמו גוזז... ו"חסיל" כמו יחסלנו... ובין השאר "ילק" מרמז על כריתה: ו'ילק' שילוק בלשונו תרגם כורת[5].

6. עלק - עלוקה המוצצת את הדם[6] - משל לשאול ומות: משלי ל:טו - לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת; רש"י - לעלוקה - ...והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהלים למדנו כן. רמב"ם תשובה ח:ה - האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת[7] ואבדון[8] ותפתה[9] ועלוקה[10], וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם.

7. לקש - בספר איוב מצינו שם פועל משרש 'לקש' המורה על כריתת / קטיפת הלקש [צמח הפרי]: איוב כד:ו - בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יִקְצוֹרוּ וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ; תרגום - בחקלא מדלא דלהון חצדין וכרמא דרשיעי יכסחון; רש"י - וכרם רשע ילקשו - וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי[11]. לעזי רש"י - לע"ז: אישפרויירונ"ט, תרגום: יקטפו הלקש[12].

8. לקה - שרשה של "מלקות" בארמית[13], שהיא תרגומה של מכה, כדוגמת: שמות ה:יד - וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; תרגום אונקלוס - ולקו סרכי בני ישראל. שם ה:טז - וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים; תרגום אונקלוס - והא עבדך לקן. ישעיה ס:י - כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ; ת"י - אֲרֵי בְרוּגְזִי אַלְקֵיתִיךְ. ומלקות בית דין משמשות במקום מיתה[14]. וכן היא תרגומה של מכה המכונה "סתירה": ש"א ה:ט - וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹרִים; תרגום יונתן - וּלְקוֹ לְהוֹן בִּטְחוֹרִין[15].

9. לקט - שרש 'לקט' בדרך כלל מציין איסוף[16], אולם מצינו בו גם משמעות של קציצה[17] לפי התרגומים, שתרגמו פועל "חוטב" פעם כקציצה ופעם כלקיטה, כגון: דברים יט:ה - וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים; תרגום אונקלוס - ודייעול עם חבריה בחורשא למקץ אעין. דברים כט:י - מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ; תרגום אונקלוס - מלקיט אעך עד מלי מייך. יהושע ט:כא - ויִּהְיוּ חטְבֵי עֵצִים. תרגום יונתן - וַהֲווֹ מְלַקְטֵי אָעִין. יחזקאל לט:י - וְלֹא יַחְטְבוּ מִן הַיְּעָרִים; תרגום יונתן - וְלָא יְקַצוּן מִן חוּרְשָׁא. ירמיהו מו:כב - וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים; תרגום יונתן - דְעָלִין בְּכַשִׁילִין לְמֵיקַץ אָעֵי חוּרְשָׁא.

ומצאנו הופעה מרתקת של שרש 'לקט' בנביא, בה מתפרשת המלה לשני האופנים שהזכרנו: ישעיה כז:יב - וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לכאורה המלה "תְּלֻקְּטוּ" מתפרשת כאן במשמעות של איסוף, ברם, רש"י מביא את תרגום יונתן כאן: רש"י - יחבט ה' - ת"י יתרמון קטילין. ואני אומר, שתי לשונות הללו - חיבוט ולקיטה - נופלין זה על זה, כחובט זיתיו וחוזר ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ; כך הקדוש ברוך הוא יתחיל האסיפה[18].

[במאמר מוסגר יש לציין ש'לקט' שווה ל'קטל' בחילוף מיקום אותיות, ויש למצוא רמז ברש"י גם לקרבת ענין ביניהם. ובדומה לכך מצינו שרש 'אסף' המורה גם על קיבוץ פריטים וגם על מוות ("ויאסף אל עמיו") - כי המוות אינו אלא אסיפת ולקיטת הנשמה והחזרתה לביתה המקורי[[19].

יהי רצון שנלקט רק מצוות ומעשים טובים, שנצליח לקלוט את נפלאות סתרי התורה כולה, ושעַם ההרס - עמלק - וצאצאיהם, ילוקקו בימינו מן העולם - לעולם ועד.