top of page
  • Yehoshua steinberg

Bereishit: And Behold, It Was Very Stable ~ Yehoshua Steinberg

Updated: Nov 4, 2022

Article Abstract:

The word טוב appears more times in Parashat Breishit than in any other – but what does the word actually mean? "Good" may suffice as an approximate translation, but there are varied and diverse nuances which become evident in various contexts, as found in the Targumim and commentators. This article seeks to determine the core underlying meaning of this ubiquitous word through various etymological techniques, such as comparing it to other words containing the two-letter string טב.

  By seeking to fathom the depths of the Holy Language, we hope to better appreciate the greatness of the Holy One's good world.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א:ד).

And God saw that the light was good [טוֹב], and God separated between the light and the darkness (Gen. 1:4).

The word טוב (good) appears 18 times in Parashat Bereishit - more occurrences than in any other Parashah in the Pentateuch. It is very difficult to establish an exact meaning for this word, since it is comprised of many dimensions, as RSRH writes: RSRH Ex. 33:19-20 - “Good is by its nature a relative idea, denoting that which leads to אושר (well-being and happiness); but, this אושר itself depends on the nature of the particular individual who is said to achieve it.”[1]

In order to demonstrate the many facets of this word, we note that it has six distinct Aramaic renderings in the Targumim (of which three appear in our Parashah):[2]

1. בחיר (select / chosen) - see Targum Yonatan on Gen. 2:12.[3]

2. שפירן (beautiful) - see Targum Onkelus and Targum Yonatan on Gen. 6:2.[4]

3. יאות / יאוון (becoming) - see Onkelus on Gen. 40:16; Yonatan on Num. 24:5 and II Kgs. 11:18.[5]

4. בר קיומא (stable / enduring) - see Yonatan on Ex. 2:2.[6]

5. תקין (in order / functional) - see Onkelus on Gen. 1:31, and both Onkelus and Yonatan on Gen. 2:18.[7]

6. שליוא (serenity / tranquility) - see Yonatan on Jer. 44:17.[8]

Conversely, there is another Hebrew word which is rendered as טוב in Aramaic: The Hebrew word מאושר is translated into טוביהון (laudable): Prov. 3:18 - It is a tree of life for those who grasp it, and its supporters are praiseworthy [מְאֻשָּׁר]; Targum - “Those who engage in it are טוביהון.”[9]

Despite the diverse senses in which the word טוב may be used, one idea can be postulated as a matter of common sense - that the opposite of טוב is רע.[10] With this fact in mind, we can examine the meaning of the word רע, with the hope that our findings will shed light on its antonym.

RSRH explains that the word רע derives from the rootרעע [11] (instability / breakage[12]): RSRH Gen 21:11[13] - “The matter was extremely bad [וירע] in the eyes of Abraham - רע is from the root רעע.[14] It derailed the plans[15] that he had pictured for his [Yishmael's] future.”[16]

Accordingly, we can say that טוב means the opposite of this - namely stability and existence. Ramban indeed stresses this several times, at least in conjunction with the creation of the world, as in: Ramban Gen. 2:18 - “In the act of creation,טוב is existence , as I explained on the utterance: and God saw that it was טוב (Gen. 1:4).”[17]

Additional support for this is found in the Aramaic words that are related to טוב. For example, the letters ט and צ are often interchangeable when switching between Hebrew and Aramaic;[18] hence, we ought to probe the Aramaic word צב and its derivatives to better understand the meaning of טב in Hebrew. Inflections of this word often appear as translations of the Hebrew root נטע - planting (trees or tents,[19] and, in a borrowed sense, Man):

Lev. 19:23 - and you shall plant [וּנְטַעְתֶּם] any food tree; Targum Onkelus renders וּנְטַעְתֶּם as ותצבון.[20] Num. 24:6 - like aloes planted [נָטַע] by Hashem; Targum Onkelus renders נָטַע as נצב.[21] Isa. 5:7 - The vineyard of Hashem, Master of Legions, is the House of Israel, and the people of Judah are the planting [נְטַע] of His delight; Targum Yonatan rendersנְטַע as נִצְבָא.[22] Isa. 17:10 - because you had been planted as pleasant saplings [תִּטְּעִי נִטְעֵי]; Targum Yonatan renders תִּטְּעִי נִטְעֵי as נְצִיבָא נִצְבָא.[23] The common denominator is existence and stability[24] of the planted entity.[25]

Another example of צ and ט interchanging is the word צבי in Hebrew, whose Aramaic equivalent is always טביא, as in: Deut. 12:22 - Even as the deer [כַּצְּבִי] and the hart are eaten, so may you eat it, the contaminated one and the pure one can eat it together; Targum Onkelus renders צְבִי as טביא.[26]

However, the wordטביא is also used as the translation of טוב, as in: Isa. 5:20 - Woe to those who say that evil is good [טוֹב]; Targum Yonatan renders this as: “those who say to the evil ones… you are good [אתון טביא]”.[27] Is there any connection between the wild animal [28]called צבי, and the concept of “good”?

An answer to this question may be found by observing the Scripture’s descriptions of the Land of Israel, where the wordצבי is repeatedly used, as in: Ezek. 20:15 - The land I had given them, [a land that] flows with milk and honey, a splendor [צְבִי] for all the lands. Ezek. 26:20 - I will bestow splendor [צְבִי] on the Land of Life.[29] Dan. 11:16 - he will also stand in the Coveted [הַצְּבִי] Land.[30]

Moreover, the Talmud derives the praises of the Land of Israel from the characteristics of the deer [צְבִי]: Jer. 3:19 - I gave you a cherished land, the heritage coveted [נַחֲלַת צְבִי] by the multitude of nations; Ketubot 112a - “Why is the Land of Israel compared to a צבי... Just as the skin of a צבי cannot cover its flesh [once it has been removed],[31] so too the Land of Israel cannot contain all of its produce... just as the צבי is the quickest animal, so is the Land of Israel the fastest at ripening its fruits.”[32]

However, there is another meaning to the word צבי, mentioned frequently by Rashi and other commentators - the concepts of strength and stability, standing at the helm. This meaning appears in the word נצב / מצב, as in: II Sam. 1:19 - הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל; Rashi - “the stronghold of Israel [מצבן[33] של ישראל].”[34] Isa. 24:16 - From the edge of the earth we have heard songs, ’The righteous shall be upraised [צְבִי לַצַּדִּיק]’; Rashi - “and what are the songs? ‘The righteous shall be upraised.’ There shall be a position and an elevation [מצב ותקומה] for the righteous.”[35]

That said, we are led to the obvious question: How are all of the meanings found in the Targumim cited above (select / chosen, beautiful, becoming, et al.) connected to matters of planting and stability?

The answer is clear - without stability and a firm hold, all other qualities are worthless. No entity has a chance to become select or well-established if its very existence is in question, and it certainly cannot exist in a calm and tranquil state. Without a firm hold and stability, all its beauty and splendor is worthless, and the concept of happiness surely cannot apply to it. In short, all of the characteristics of טוב depend entirely on durability and stability.

Until now, we've tried to gauge the meaning of טוב by comparing it to the word רע, by analyzing how it is translated into Aramaic, and by seeing how it is used by certain commentaries. We will now embark on a comparison of this word with other roots in Leshon Kodesh which share the two-letter string טב. The following four roots appear to fit with the meanings we've seen until now - stability / firmness, existence, being select and perfect:

1. טבר (navel) - The fetus is connected to its mother via the navel, and thus it is a vital link to the source of its existence.[36]

2. טבע (sinking) - The basic meaning of this root is “to sink.”[37] However, it also bears other meanings: establishing, preparing and being fixed in place, as in: Prov. 8:25 - before the mountains were settled [הָטְבָּעוּ]; Ralbag - “Before the mountains were set in their places”; Metz. David - “Before the mountains were sunken into and riveted into the earth.”[38] Job 38:4-6 - Were you there when I laid the earth's foundation... into what are its bases sunken?; Malbim - “It is described as a tent or tabernacle in which the beams are sunken into the base supports.” [39]

3. טבל (immersing) - Among the alternate meanings of this root is hat: Ezek. 23:15 - girded with belts upon their loins, with סְרוּחֵי טְבוּלִים upon their heads; Rashi - “סְרוּחֵי טְבוּלִים - the extra material of large hats [כובעים]… and so did Yonatan translate this as מחתין קולסין.”[40] The word כובע corresponds to the word קובע which appears a few verses later (Ezek. 23:24), with Yonatan translating both טבולים and קובעים with the same Aramaic word - קולסין.[41] Now, a קובע, which means a helmet, must fit precisely onto the head of its wearer in order to protect him, meaning it must be snugly secure and fixed in its place.[42] In short, טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם means helmets held securely in place on their heads.[43]

4. רטב (moist) - The simple meaning of this root is wet, as in: Job 24:8 - They become wet [יִרְטָבוּ] from the mountains' flow; Radak (entry רטב) - "this means לחות (dampness / wetness)."[44]

However, רטב has an additional meaning of power, as in: Job 8:16 - He is moist [רָטֹב הוּא] before the sun's heat; Rashi - "רָטֹב הוּא - Moist and strong."[45] This root also denotes beauty: Ps. 37:35 - well-rooted like a native evergreen [כְּאֶזְרָח רַעֲנָן]; Radak - "And a moist [רטוב] tree is called אזרח because it is visible and exposed to all in its beauty and its moistness."[46]

In the Midrash, we find the word הרטבה denoting birth and burgeoning: Song 1:16-17 - Even our cradle is fresh. The beams of our house are cedars; Song Rabba 1:17 - “The stones upon which our father Jacob slept became a soft, moist [פלומה][47] bed underneath him, and what moisture came from them [ומה הרטבה הרטיב מהן]? ... These are the righteous men and women, prophets and prophetesses that stemmed from him”; Kanfei Yonah Commentary - "’What moisture came from them?’ - Meaning, to what did Jacob give birth and foster from there, that the verse states, Even our cradle is fresh… What became moist and developed from this cradle?" Similarly, this root also denotes growth and expansion: Song Rabba 6:10 - “So will be the Israelites' redemption… it will slowly bud, then it will be fruitful and multiply, and then it will מרטבת והולכת [grow and expand, as explained by Eitz Yosef].[48]

On the other hand, there are certain words containing the string טב that denote severing and cutting, which at first blush appears to be the exact opposite of stability and being secured in place:

5. חטב (cutting) - This root means severing and cutting, as in: Deut. 19:5 - to hew [לַחְטֹב] trees. Deut. 29:10 - From the hewer of your wood [מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ] to the drawer of your water. Ezek. 39:10 - They will not carry wood from the field, nor will they cut it [וְלֹא יַחְטְבוּ] from the forest.[49]

However, this root also indicates quality and superiority. Rashi explains the word as meaning praiseworthy or select, according to Biur HaGra: Ps. 144:12 - Our daughters are like crafted [מְחֻטָּבוֹת] cornerstones; Rashi -“מְחֻטָּבוֹת - praised by those who see them.” Prov. 7:16 - I have decked my bed with spreads, with praised [חֲטֻבוֹת] Egyptian linen; Biur HaGra- "with praised [חֲטֻבוֹת] Egyptian linen - חֲטֻבוֹת comes from the word חטיבה, which means the select."[50]

The Sages also took this word as a substitute for the word for "praise" and "select," according to Rashi: Chagiga 3a - "You have distinguished Hashem today to be a God for you… and Hashem has distinguished you today to be for Him a treasured people (Deut. 26:17-18) - the Holy One, blessed be He said to the Israelites: ‘You have made Me a unique חטיבה in the world,[51] I will make you into a unique חטיבה in the world’”; Rashi - “חטיבה אחת - One praise, a unique praise, therefore we have chosen[52] You as our God.”[53]

What severing and selectness have in common, is that by choosing a certain entity as select and praiseworthy, one separates it from all the rest, meaning it is now severed from its peers. We already see a similar case of dual meanings in the root כרת itself. Although that root means to sever, there is also the concept of כריתת ברית, forging or "cutting" a covenant. In almost every appearance of this term,[54] the intent is a symbolic separation or sanctification, completely devoid of any physical severing whatsoever. Cheshek Shlomo even explains that this is also the meaning of the word ברית - an act of selecting.[55]

6. קטב (cutting) - This root, like חטב in the previous paragraph,[56] denotes cutting and severing: Hos. 13:14 - I will be the One who decrees [קָטָבְךָ] the grave upon you; Radak - “אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל - I will be the cause for your severance to the grave.” Isa. 28:2 - a destructive tempest [שַׂעַר קָטֶב]; Metz. David - "שַׂעַר קָטֶב - Like a stormy wind that severs and destroys.” Ps. 91:6 - nor the destroyer [מִקֶּטֶב] who lays waste at noon; Metz. Zion - "מִקֶּטֶב - it is called this based on severing.”[57]

However, in the Mishnah we find the word קוטב denoting a heavy beam / pole used for pressing olives in order to squeeze out their oil:[58] Shvi'it 8:6 - “One may not press olives in an olive press and with a weighted beam [קֹטֶב], but he may crush them and put them in a small press.”[59] While pressing the olives does sever the oil from the flesh of the fruit, the goal is really to separate the best, most select part of the olive - its precious oil.[60] Thus, we see a connection between קטב in the sense of cutting / severing, and קטב in the sense of selecting, just like we saw with the root חטב in the previous paragraph.

7. טבח (slaughter) - This word is usually rendered into Aramaic as כוס: And slaughter a slaughtering [וּטְבֹחַ טֶבַח] and prepare (Gen. 43:16); Onkelus renders the phrase as וכוס נכסתא.[61] This is also the Targum of the words שחט and זבח (as in Ex. 24:5 and Lev. 3:2, respectively).

However, we also find the words טבחים and טבחות to sometimes mean professional cooks, as in: I Sam. 8:13 - He will take your daughters to be perfumers and טַבָּחוֹת; Radak - "וּלְטַבָּחוֹת - those who cook.” I Sam. 9:23 - and he said to the טַבָּח; Metz. Zion - "לַטַּבָּח - the cook."[62] In another verse we find טבח meaning preparation: I Sam. 25:11 - my meat that I have טָבַחְתִּי for my shearers. In that verse, Targum Yonatan renders טָבַחְתִּי as דְּאַתְקֵינִית.[63] Meaning, the root טבח can also mean preparing and fixing / enhancing.[64]

To summarize, there are two primary meanings for words containing the two-letter string טב: A. Stability / connection B. Severing. While prima facia these meanings may seem contradictory, they in fact complement one another, as follows: The very influx of abundance and kindness that God bestows upon us at all times is liable to leave us with a sense of embarrassment, like a poor man who accepts charity with little hope of repaying his benefactor. In order to avoid us having to undergo this humiliating ordeal, the Creator blessed be He established an entire system of commandments and worship, so that as payment for these service that we perform on His behalf, we “deserve” His generous influx. This phenomenon is known in Aramaic as נהמא דכיסופא (bread of shame).

Michtav Me'Eliyahu uses this idea to explain the expression הגומל חסדים טובים (who bestows beneficent kindnesses), which we say in our morning prayers to describe God:[65]

Michtav Me'Eliyahu (Elul, Rosh Hashana, p. 242)[66] - "The word גומל (bestow) is derived from גמול (reward), as God acts with man as if He were required to recompense man for his mitzvot, so that a person feels that he is not being shown the bread of charity. This removes his embarrassment, and is what makes God's kindness so great.”[67]

We can similarly explain the seemingly-contradictory meanings of the root גמל. In its active form ('binyan kal'), this root denotes bestowal or payment — in other words, giving. For example: Ps. 13:6 - I will sing to Hashem for He has bestowed [גָּמַל] upon me.[68] But, in its passive form (‘nifal'), this root refers to ending one's dependence — in other words, disengagement and holding back from giving: Gen. 21:8 - The child grew up and he was weaned [וַיִּגָּמַל]. These two meanings converge, because there is no greater gift than giving somebody the gift of independence.

This is reminiscent of how Rambam classifies the eight degrees of giving charity. Rambam (Laws of the Poor, 10:7-14) explains that the highest level is assisting a fellow Jew - if only through a loan - in order that he not require further assistance.[69] In other words, helping one to wean himself from dependency is the premier level of giving.

Parallel to this, we also find contradictory meanings in the root עזב. This root usually means to leave or abandon, like it says: Gen. 2:24 - Therefore, man will leave [יַעֲזָב] his father and his mother… Yet, sometimes this root also indicates help and strength, for example: Ezek. 27:12 - Tarshish was your merchant because of the multitude of every richness. With silver, iron, tin and lead they provided your wares [עִזְבוֹנָיִךְ]; Rashi - “עִזְבוֹנָיִךְ - Your strength and assistance, as in: They fortified [וַיַּעַזְבוּ] Jerusalem up to the Broad Wall (Neh. 3:8), and one's wealth is his strength and what enables him to stand on his own two feet.”[70] How can one root carry two opposite meanings such as these?

It seems that we can explain that there is one lesson embedded in the various meanings of the roots גמל and עזב. The Holy One, blessed be He created a good world, a world of which He is the Benefactor and Provider of support. Yet, in tandem with this, there is also a mechanism which provides man with a healthy sense of independence, and a strong feeling of gratitude as well.[71] True giving is that which does not leave the recipient of the gift with feelings of humiliation, yet retains the connection generated by the gift itself. All of this is hinted to in the seemingly-contradictory meanings of the roots גמל and עזב, as well as in the words bearing the two-letter string טב, which can mean stability and connection, as well as severing.

May we merit to always enjoy the abundant goodness He bestows [גמולו], live a stable [יציב] existence, and merit to see God’s good [טוב] in the splendorous [צבי] land, speedily, in our days. Amen.

[1] רשר"ה שמות לג:יט-כ - "טוב" הוא מושג יחסי מעיקרו, דבר המביא לידי אושר, אך אושר זה תלוי בתכונה המיוחדת של מי שאמור לזכות בו. [2] לא כולל המלה הארמית "טב", הנמצאת כתרגום ברוב ההופעות של "טוב" במקרא. [3] ההופעה היחידה של המלה "בחיר" בתרגום לתורה ונביאים כתרגומה של המלה "טוב". [4] בכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 32 פעמים. [5] בכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 11 פעמים. [6] הופעה היחידה במקרא של מלה זו בתרגומים המצויים. [7] בכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 33 פעמים. [8] ההופעה היחידה כתרגום למלה "טוב", וכ"כ רד"ק: רד"ק יר' מד:יז - ונהיה טובים - שהיינו בשלוה ובטובה. [9] משלי ג:יח - עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר; תרגום - ואלין דמתעסקין בה טוביהון. [10] יש לציין שארבע מתוך ששת ההופעות של שרש 'רע' בפרשה מופיעות צמוד למלה "טוב" (עץ הדעת טוב ורע). [11] כגון: ישע' ח:ט - רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ; מצ"ד - ענינו שבירה ורציצה כמו תרועם בשבט ברזל (תה' ב). שם יא:טז - וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו; רש"י - ורצצו את ענפיו; מצ"צ - ענין שבירה כמו ירעוך קדקד (יר' ב). שם טו:יב - הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת; רש"י - הירוצץ ברזל שלהם את שלך; מלבי"ם - רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב לד). שם כד:יט - רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ; רש"י - לשון שבר כמו (תה' ב) תרועם בשבט ברזל; מצ"צ - ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (יר' יא). איוב לד:כד - יָרֹעַ כַּבִּירִים; מצ"צ - ירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תה' ב). תה' ב:ט - תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל; מצ"ד - תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א). משלי יג:כ - וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ; רש"י - ירוצץ. [12] מנחם חבר את שתי הוראות אלו בערך 'רע' בשתי מחלקות שונות. רד"ק חבר חלק בערך 'רעה' וחלק ב'רוע' (והשוה גם ערך 'ירע' ברד"ק, ופירש שם ש'ירע' ו'רוע' הם שני שרשים בענין אחד). [13] השוה את פרשר"ה גם לבר' ב:ט, ו:ה. [14] ומצינו בכמה מקומות שחלק מהמפרשים פירשו "רע" מלשון רעוע ושבור, וחלק פירשוהו מעניין רוע ורשעות: א. משלי כה:כ - וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע; ראב"ע, מאירי והמצוד' פירשו "רע" כאן כלשון שבר. לעומתם, רש"י (כנראה על בסיס איכ"ר פתיחות, פ' יב [ע"ש עץ יוסף ד"ה ליצני הדור]), וספר חסידים (מרגליות, סימן אלף יד) פירש מלשון רוע ורשעות. ב. שם יא:טו - רַע יֵרוֹעַ; רש"י, ראב"ע, רבנו יונה מאירי ורלב"ג פירשו "ירוע" כאן לשון שבר. ברם, בתלמוד דרשו את הפסוק כלשון רעה: יבמ' קט: - מאי דכתיב: רע ירוע... רעה אחר רעה תבא... ג. משלי יג:כ - וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ; רמב"ם (הל' תשובה ד:ה), מנורת המאור (פ' יז), וכן התרגום במשלי פירש לשון רוע ורשעות. כנגדם, רש"י, אב"ע, רבינו יונה, מצ"צ ומלבי"ם פירשוהו מלשון ריצוץ ושבר. ולפירוש רשר"ה, הכל עולה בקנה אחד, שהרי "רע" פירושו מצב רעוע, שבור רצוץ ובלתי יציב מתחילת הוויתו. [15] סמך לקשר הזה שבין "רע" ל"רעוע" יש למצוא בביטוי "מזל רע", שנקרא בלשון חכמים "ביש גדא" (סנהד' קה., קה"ר ז:א), כשהמלה "ביש" היא תמיד תרגומה של "רע". לפי זה, תיאור של מזל מידרדר (בניגוד למזל רע) היה אמור להיות "אבאיש גדא", כדוגמת: יר' ז:כו - הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם; ת"י - אַבְאִישׁוּ מֵאֲבָהַתְהוֹן; מצ"ד - הרעו - עשו רעות עוד יותר מאבותם (והשוה ת"א: בר' מג:ו, במ' טז:טו, דב' כו:ו). אמנם בצורת הפועל, המלה הארמית שנוקטת בה התלמוד איננה "ביש" אלא "תרע" (שבירה, כפי שנסביר) : ברכ' נה:, נדרים מ: - דלא לתרע למזליה. הפועל "לתרע" תמיד מורה על נתיצה, ריצוץ, ביקוע וכדומה, כמו: וי' יד:מה - וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת; ת"א - ויתרע ית ביתא. מ"ב כה:ד - וַתִּבָּקַע הָעִיר; ת"י - וְאִתְרָעַת קַרְתָּא. מ"ב יח:כא - הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה; ת"י - קַנְיָא רְעִיעָא הָדֵין; מצ"צ - הרצוץ - השבור ומרוסס כמו: הרוצצות אביונים (עמוס ד). נמצא שהשימוש ב"תרע" תמורת "ביש" מרמז לטיב הוראת "רע" בעצמה – שבירה ואי-יציבות. ואכן, מצוי חילוף הביטויים "מזל רע" ו"מזל רעוע" בפי הראשונים, כמו: עקידת יצחק בראשית שער כו (פ' וישלח) - בהיות המזל כן רעוע... ומעשי האדם הבחיריים טובים ונכונים מאד... יהיה בעוזריו לבטל כח המזל הרע. [16] רשר"ה בראשית כא:יא - וירע הדבר מאד - 'רע' משרש 'רעע': נתערער כל מה שקבל בלבו לעשות, כל ציורי נפשו לגבי עתידו. [17] רמב"ן בראשית ב:יח - במעשה בראשית "הטוב" הוא הקיום, כאשר פירשתי במאמר "וירא אלהים כי טוב" (בראשית א:ד). והשוה פירושיו גם לבר' א:י, יב, לא. [18] דוגמאות מהתרגומים: צל - טלל (בר' יט:ח), צלע - טלע (שם לב:לב), נצר - נטר (שמ' לד:ז, דב' לב:י), צבי -טביא (שם יב:טו), ציפורן - טופרא (שם כא:יב), צהרים - טיהרא (שם כח:כט), 'עצל' - 'עטלא' (משלי ו:ו). וכן להפך: טנא - צנא (ברכות מד.). [19] ראה פירושים להלן. [20] ויק' יט:כג - וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל; ת"א - ותצבון כל אילן דמיכל. [21] במ' כד:ו - כַּאֲהָלִים נָטַע ה'; ת"א - כבוסמיא דנצב יי; רש"י - כתרגומו, לשון מור ואהלות. ברם, הוסיף פירוש שני: לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל... לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר: ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא:מה). וראה מצודת ציון שם בדניאל. [22] ישע' ה:ז - כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; ת"י - וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה נִצְבָא דְחֶדְוָתֵיהּ. [23] ישע' יז:י - תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים; ת"י - נְצִיבָא נִצְבָא בְּחִירָא. [24] כמו: ש"ב ז:י - וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו; ת"י - וַאֲקַיְמִנוּן וְיִשְׁרוּן בְּאַתְרְהוֹן. יר' א:י - לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ; ת"י - וּלְמִבְנֵי וּלְקַיָמָא. שם יא:יז - וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ; ת"י - וַיָי צְבָאוֹת דְקַיֵם יָתִיךְ. [25] ובדומה להוראות האחרות בתרגומי המקרא למלה "טוב" (מובחר/ חפץ / רצון / הסכמה), מצינו מנגזרי "צב" בארמית ובעברית תרגומים מקבילים המצביעים על ענינים דומים, כגון: ישע' סו:ד - גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם; ת"י - אַף אֲנָא אֶצְבֵּי בְתַבְרֵהוֹן. בר' לד:יט - כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב; תמ"י - אֲרוּם צָבִי בִּבְרַת יַעֲקֹב. שם כד:ה - אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי; תמ"י - מָאִים לֵית צְבוּת אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַּתְרַיי. שמות ב:כא - וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ; ת"א - וצבי משה למתב עם גוברא. וכן מצינו את המלה "צבי" מפורשת כלשון נוח ויופי: ישע' ד:ב - בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד; רד"ק - צבי - הוא נוי דבר צביון שיש חפץ בו. [26] דב' יב:כב - הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל; ת"א - טביא ואילא. יש להעיר שיש שמציעים שהתרגום של צבי כ-deer אינו מדוייק, ונוטים לתרגמו gazelle או springbok, ממשפחת האנטילופה. [27] ישע' ה:כ - הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב; ת"י - וי דאמרין לרשיעיא... אתון טביא. וכן מצינו ברש"י: רש"י סוטה מז: - האומרים לרע טוב - שמשבחין את הרשעים. [28] עי' רמב"ם מאכלות אסורות א:ח, שמנה את הצבי בין החיות (ע"פ דב' יד:ה). [29] רד"ק - ונתתי צבי בארץ חיים - ואתן חפץ ופאר בארץ ישראל. [30] יחזקאל כ:טו - אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. שם כו:כ - וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים. דניאל יא:טז - וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי; רש"י - בארץ הצבי - בארץ ישראל. [31] מסביר המדרש: תנחומא משפטים יז - מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואח"כ מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פירותיה. וראה גם שהש"ר ב:ט לדרשות נוספות. [32] ירמיהו ג:יט - וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי; כתובות קיב. - למה ארץ ישראל נמשלה לצבי... מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה... מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. [33] פירוש ר' מרדכי קצנלנבוגן לרש"י - בתרגום: איתעתדתון, והוא לשון עמידה, ראה ערוך (ערך 'עתד'). והיינו מצבן - לשון נצבים (ראה רד"ק בספר ש"א [נראה שהכוונה לרד"ק שם יג:כג, ומה שהביא בשם התרגום שם יד:יב]). [34] ש"ב א:יט - הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל; רש"י - הצבי ישראל - מצבן של ישראל; רד"ק - הצבי מענין נצב נצבים. [35] ישעיהו כד:טז - מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק; רש"י - ומה הן הזמירות צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים. וכן פירש רש"י "צבי" גם שלא בקשר לישראל כלל, כמו: ישע' יג:יט - וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת; רש"י - והיתה בבל צבי ממלכות וגומר, שהיתה מצב וראש הממלכות. שם כג:ט - ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי; רש"י - כל צבי - מצב חזק. שם כח:א - וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ; רש"י - וציץ נובל צבי תפארתו - ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו. [36] וכן אבן השתיה שממנה נברא העולם נמשלה לטבור הולד: שמחות א:א - ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן... כך התחיל הקב"ה לברוא את העולם מאבן שתיה... וממנה הושתת העולם. וראה תנח' (קדושים י) בענין שלמה המלך שידע לשאוב משלוחי אבן השתיה בנטיעת פרדסיו, ממש כמו עובר המתקשר לאמו דרך הטבור. [37] משמעות זו מצינו: 1. במים (שמ' טו:ד). 2. בטיט (יר' לח:כב). 3. במצח (ש"א יז:מט). 4. בטבעת (אס' ג:י), על שם שקיעתה לחותמת. (וראה ע"ז מג: ורש"ר הירש שמות טו:ד). [38] משלי ח:כה - בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ; רלב"ג - בטרם - שהטבעו ההרים על מכונם; מצ"ד - בטרם - עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ. [39] איוב לח:ד-ו - אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ... עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; מלבי"ם - על מה אדניה הטבעו - מצייר אותה כאהל ומשכן שהקרשים מוטבעים על אדנים. וכך פ' הערוך את לשון "טיב" בארמית כמו "טבע": ערוך (ע' 'טיב') - תרגם בפסוק: שובי שובי השולמית (שה"ש ז:א) מה טיבכון נביאי שקרא - פי' מנהגכם ודרככם... וטיב כמו טבע. וראה מעט צרי לבר' לז:ב, ותפא"י לעוקצין ב:ט. [40] יחז' כג:טו - חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם; רש"י - סרוחי טבולים - יתירי כובעים גדולים... וכן תרגם יונתן מחתין קולסין. [41] יחז' כג:כד - וּבִקְהַל עַמִּים צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע; ת"י - וּמַשִׁרְיַת עַמְמִין דִמְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין. וכך מתורגמת "כובע": ש"א יז:ה - וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ; ת"י - וְקוּלַס דִנְחַשׁ עַל רֵישֵׁיהּ. [42] קסדה קטנה מידי איננה שימושית לחייל כלל, והגדולה מידי מהווה סכנה ממשית ללוחם, שכן עשויה להישמט ממקומה. [43] ובענין המשמעות האחרת של "טבל" - השריה במים, הרי הוראה זו דומה לשתי ההוראות של "טבע" שהוזכרו (שקיעה וקביעות). שהרי גם חפץ השרוי במאגר מים סופו לנחות ולהיקבע בתחתית האגם או הים. [44] איוב כד:ח - מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ; רד"ק (ערך 'רטב') - ענין לחות. וכן מתרוגמת "לח" במלה "רטיב": שופ' טז:ז - בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים; ת"י - בְּשִׁבְעָא יְתָרִין רְטִיבִין. [45] איוב ח:טז - רָטֹב הוּא; רש"י - רטוב הוא - לח וחזק. [46] תהלים לז:לה - כְּאֶזְרָח רַעֲנָן; רד"ק - ונקרא העץ הרטוב, אזרח, לפי שהוא נראה וגלוי לַכֹּל ביפיו ובלחותו. ולשון רד"ק בערך 'זרח': כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם (וי' יט:לד), הוא התושב והקדמון בעיר, כי הוא מגולה לכל וידוע מי הוא ומשפחתו; אבל הגר הוא מכוסה ולא ידע אדם מי הוא ומי משפחתו. כְּאֶזְרָח רַעֲנָן (תה' לז:לה), הוא העץ הלח והרטוב שהוא מגולה ונראה ביופיו ובלחותו. [47] מהרז"ו - וכפלומה - מלשון אבנים מפולסות רטובות ורכות. [48] שה"ש א:טז-יז - אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים; שהש"ר א:יז - אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו במטה וכפלומה, ומה הרטבה הרטיב מהן... אלו הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שעמדו ממנו; באור כנפי יונה - הרטבה הרטיב מהן - כלומר מה הצמיח והוליד משם יעקב שאמר הכתוב אף ערשנו רעננה.... מה הרטיב והצמיח מערש זה. וכן על הרחבה וגידול: שהש"ר ו:י - כך תהיה גאולתן של ישראל... מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת; עץ יוסף - מרטבת פי': מרחבת ומגדלת. ומביא בעל העץ יוסף גם גירסת "משבחת" במדרש אחר: שוחר טוב תה' כב:א - כך תהיה גאולתן של ישראל... מנפצת ובאה, ואח"כ פרה ורבה, ואח"כ היא משבחת והולכת. [49] לַחְטֹב עֵצִים (דב' יט:ה), מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ (שם כט:י), וְלֹא יַחְטְבוּ מִן הַיְּעָרִים (יחז' לט:י). [50] תה' קמד:יב - כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת; רש"י - מחטבות - מהוללות בפי רואיהן. משלי ז:טז - חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם; רש"י - חטובות - מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין; ביאור הגר"א - חטובות אטון מצרים - חטובות מלשון חטיבה כלומר המובחר. [51] וכן תרגם אונקלוס את המלה "האמרת": דב' כו:יז - אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם; ת"א - ית יי חטבת יומא דין למהוי לך לאלה. [52] רבים קישרו בין לשון "האמרת" לבין ענפי האילן הגבוהם המכונים "אמיר", כגון: ר' בחיי דב' כו:יז - אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם - לשון מעלה וגובה, מלשון: "בראש אמיר", שהוא הענף הגבוה. והמלבי"ם הגדיר את האמיר כ"עליון או מובחר": ישע' יז:ו - בְּרֹאשׁ אָמִיר; מלבי"ם - אמיר. סעיף העליון או המובחר, וה' האמירך היום. וכן קישר מלבי"ם את הביטוי "אמרי שפר" לאמיר המובחר: בר' מט:כא - נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר; מלבי"ם - ואמרי הם ענפים מובחרים אשר בראש האילן, כמו: בראש אמיר (ישע' יז:ו). וראה מעט צרי לדב' כו:יז לשיטות נוספות. [53] חגיגה ג. - אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם (דב' כו:יז-יח); אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; רש"י - חטיבה אחת - שבח אחד, שבח מיוחד, לכך בְּחַרְנוּךָ לאלוה. כמפורש בכתוב [שבחרו בו יתברך לאלקים]: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים (דברים כו:יז). ונראה שהדיוק של "אחד" ו"מיוחד" נובע מאות ל' של "לאלוקים", כלומר בצורה בלעדית, וכן בהמשך הכתוב שם: לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, לא "להיות לו עם סגולה" אלא "לעם סגולה", אחד מיוחד ובלעדי. [54] כגון שמ' לד:י, דב' ד:כג, ה:ג, כח:סט. ויש יוצאים מן הכלל, ש'כרת' הוא מעשה פיסי, כגון: 1. ברית בין הבתרים: כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית (בר' טו:יח). והוא מעשה חיתוך מילולי, כפי שמודגש בשתי מלים נוספות שם, המורות אף הן על חיתוך: "בתר" (טו:י), "גזר" (טו:יז). אמנם, רבינו בחיי מסביר את מעשה הכריתה בברית בין הבתרים כמשמעות של חיזוק ההבדלה: והברית הזאת היתה כעין חרם, והוא קיום השבועה שנשבעו כבר, וכמו שאומר: יהי מבותר, כבהמה זו מי שיעבור על השבועה. (וכן פירש רש"י יר' לד:יח). 2. כמו כן עשו כריתה מילולית בימי צדקיהו: הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו (יר' לד:יח). 3. עוד נאמר: דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' (שמ' כד:ח) שדרשוהו חז"ל (נדרי' לא:, לגירסת העין יעקב) בענין כריתת ברית מילה, ומשמע לפי זה שאף חיתוך הערלה נקרא "כריתה". (אולם ראה בר"ן ובתוס' שם שהקשו, שפשטות הכתוב מתייחס לדם הקרבן שהזה משה [ולעניינו, אינו מבטא חיתוך]). 4. תה' נ:ה - אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח; רד"ק - אמרו רז"ל: מהו כורתי בריתי... ביום... ברית מילה, עלי זבח הם עושים. מקורה של מימרא זו אינו ידוע, אמנם זכר לדבר מצינו: שמ"ר יט:ה - ראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח עמדו כל ישראל... ומלו כל עבדיהם ובניהם... עליהם נאמר... כורתי בריתי עלי זבח. על כל פנים, כל זה אינו אלא סמך בעלמא, כי רק בִּיתּוּר בהמה לשנים נקרא כריתה אמיתית, כפי שמשמע מהמפרשים: רש"י יר' לד:יח - וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו... והיא היתה ברית חזקה וגמורה. [55] ח"ש (ערך 'בר' -ת"ד) - מן ברירה שם "בְּרִית"... ששני צדדין בוררין להם איזה דבר שיהיו שניהם מחויבים בו... ופעל של הברירה של אותו החיוב יקרא "כריתה", דהיינו כריתת דבר פלוני וחתוכו משאר דברי רשות שבין בני אדם, שכולם הם רשות וזה לבדו נכרת מהם ונעשתה חיוב. [56] וכן מתורגמת "לחטוב" במלה "מקטב" עם ק': דב' יט:ה - לַחְטֹב עֵצִים; תרגום ירוש' - למקטב קיסין. [57] דב' לב:כד - וְקֶטֶב מְרִירִי; רש"י - וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו מרירי. הושע יג:יד - אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל; רד"ק - אהי קטבך שאול - ואני אהיה גורם כריתתך לשאול. ישע' כח:ב - שַׂעַר קָטֶב; מצ"ד - שער קטב - כרוח סערה הכורת ומשחית. תה' צא:ו - מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם; מצ"צ - מקטב - נקרא כן מענין כריתה. [58] מקורות: ערוך ('קטב' ג') - ...עץ גדול וכבד... ובראשו אבן גדולה. רמב"ם פהמ"ש שביעית ח:ו - וקוטבי, מסחטת זתים קטנה. ספר חרדים מצוות התל' בארץ ב:טז - וטוחן בבית הבד ובקוטב. [59] שביעית ח:ו - וְאֵין עוֹשִׂין זֵיתִים בַּבַּד וּבַקֹּטֶב, אֲבָל כּוֹתֵשׁ הוּא וּמַכְנִיס לַבּוֹדֵידָה. [60] בלשון הראשונים מצינו ל'קטב' משמעות קצה / קץ, כגון בפירוש רלב"ג (שהיה מלומד באסטרונמיה, מתמטיקה ועוד) לשיחת איוב עם בלדד השוחי. רלב"ג מסביר שם את תכונות הארצות הצפוניות וקצה העולם המכונה "הקוטב הצפוני": איוב כו:יד - הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו... וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן; רלב"ג - ...ואולם שם יהיה יום אחד בשנה אין בו לילה, ויום אחד כנגדו אין בו יום. ומשם ואילך יתוסף זה השיעור מעט מעט עד שיגיע אל מה שתחת הקוטב הצפוני, ויהיה שם ששה חדשים בשנה אין בהם לילה. הקשר ל'קטב' המקראי הוא כפי הנראה, שקצות העולם כרותים ומנותקים ממרכזי האנושות. [61] בר' מג:טז - וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן; ת"א - וכוס נכסתא. [62] ש"א ח:יג - בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת; רד"ק - ולטבחות - מבשלות. ש"א ט:כג - וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח; מצ"צ - לטבח - המבשל. [63] ש"א כה:יא - אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי; ת"י - דְאַתְקֵינִית לְגָזְזַי. [64] וכך תרגומה של "הכנה" בכל מקום, כדוגמת: בר' מג:טז, מג:כה, שמ' טז:ה, כג:כ, במ' כג:א, דב' יט:ג. [65] והשוה גם במקרא: ש"א כד:יז, ישע' סג:ז, משלי לא:יב. [66] השוה גם ספר לב אליהו (ר' אליהו לופיאן), ח"א שביבי לב אות קפ"א. [67] ראה הרחבה בענין זה במאמרינו לפרשת ויחי. [68] אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי (תהלים יג:ו). וכן: גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה (תהלים קיט:יז). [69] רמב"ם (מתנות עניים י:ז-יד) - והמעלה הגדולה מכולן היא המחזיק ביד ישראל... [ולוּ ע"י הלוואה בלבד] עד שלא יצטרך לבריות. [70] יחזקאל כז:יב - תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ; רש"י - עזבוניך - חוזקיך ועוזרך כמו: וַיַּעַזְבוּ (את) יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה (נחמיה ג:ח), וממונו של אדם הוא חזקו המעמידו על רגליו. וכגון: שמות כה:ה - כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמ' כג:ה). רש"י - עזב תעזב עמו - עזיבה זו לשון עזרה. [71] בדרך זו יש להסביר גם את שתי המשמעויות של שרש 'עצב': 1. צער. 2. מתן צורה לדבר, כמו: שבת קמז. - ואין מעצבין את הקטן; רש"י - ואין מעצבין - לשון: ידיך עצבוני (איוב י), שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו. כלומר, אדם עצוב עלול להיכנע לצערו ולהתמוטט, או להעריך את המציאות מחדש ולנקוט בצעדים לשפר ולתקן את מצב וצורת חייו. (בנוסף, יש לשים לב לכך שהשרשים 'עצב' ו'עזב' קרובים אחד לשני בחילוף אותיות זסשר"ץ).

Recent Posts

See All


bottom of page