top of page
  • yehoshua steinberg

Devarim: Tofel or Bust! – Yehoshua Steinberg


Tophel or Bust!

Abstract for Parashat Devarim Essay:

The Torah relates that Moses spoke with the Israelites "between Paran and between Tofel and Lavan," despite the latter two never having been mentioned in all the forty-two encampments of the nation in the Sinai. This article examines the depth of the word Tofel, along with its connection to the word תִּפְלוּת – nonsense and vanity, as well as it's relationship with the white (lavan) manna eaten by our forefathers in the desert.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (דברים א:א).

These are the words which Moses spoke to all Israel on the other side of the Jordan in the wilderness, concerning the Arabah, opposite the Red Sea, between Paran, and Tophel, and Lavan, and Hazeroth, and Dizahab (Deut. 1:1).

Our Sages noted that there is no place called Tophel or Lavan in any of the accounts of the Israelites’ journeys in the desert: Deut. Rabba 1:91[1] - “R’ Shimon bar Yochai (Rashbi) said: I have reviewed all 42 travels (in the desert) but have found no place called Tophel.” Rather, the Sages explained this place-name homiletically as תִּפְלוּת (ostensibly, “idle complaints”), which the Jews directed against the manna. The Midrash continues: “What is Tophel? It is a term that refers to words of תִּפְלוּת which the Jews directed against the manna. The manna itself was called ‘Lavan’ (white), as Scripture states: And the manna was as coriander seed, and its color as the color of crystal (Num. 11:7).”[2] A similar homily is found in the Sifrei (Deut., Piska 1): “Words of תִּפְלּוֹת which they directed at the manna, and thus does Scripture state: and our soul loathes this insubstantial bread (Num. 21:5).”[3]

The proof-text cited by the Sifrei from Num. 21:5 (our soul loathes), clearly demonstrates the "idle complaining" of the Israelites. By contrast, the verse quoted by R' Shimon bar Yochai (Num. 11:7) in the Midrash Rabba, while alluding to the color of the manna, does not appear to indicate any such grumbling. If the Midrash’s intent is to highlight the upcoming verse: Then Moses heard the people weep throughout their families (Num. 11:10) – then why not cite it directly? Why reference a description of the manna, whose white color had in any case been more directly described previously (see. Ex. 16:31)? We will return to this question later in the article.

We must first seek to understand the meaning of the Rabbinic usage of the word תִּפְלוּת. Most Rabbinic grammarians consider the root of the Biblical תִּפְלָה to be תפל,[4] which is explained with various adjectives such as bland, futile, unstable, incomplete, uncooked, inferior, blemished. [5] Others relate תפל to [6]טפל, which means connecting / appending[7] in Scripture.[8]

We find similar uses of the word תפלות in the Talmudic vernacular as well, such as: A. Futile.[9] B. Lame excuses.[10] C. Bland[11] (in line with the literal meaning of this root in the Scripture).[12]

Similarly, the commentary Me’at Tzari on Targum Onkelus (Deut. 1:1) explains that the two essential meanings of the root תפל (tasteless / spurious and appended / attached) can be merged into one: By saying baseless things about the manna, they “affixed” non-existent defects to it.[13]

However, we find an additional - and very different - meaning in Chazal’s vernacular as well, namely incest and immorality: Sota 3:4 - “R’ Eliezer says anyone who teaches his daughter Torah is as if he taught her תפלות”; Bartenura (ibid.) - “As if he taught her תפלות – connection and intercourse with men”; Pesachim 91a - “We do not make groups [for eating the Paschal Offering comprised of] women and slaves… because of תפלות”; Rashi (there) - “תפלות - sin”;[14] Ex. Rabba 5:1 - “Our Rabbis said that all kisses are considered תפלות, except for three…”; Matnot Kehunah (there) - “תפלות – licentiousness and vanity”; Lev. Rabba 5:3- “If the anointed Kohen sins (Lev. 4:3)… about this the Scripture says: When He grants serenity, who can cause turmoil? (Job 34:29) and Woe unto the serene people in Zion (Amos 6:1) - the nations of the world, when they settle peacefully, they eat and drink and get drunk and engage in תפלות”; Tosefta Avoda Zara 4:2 - “Rebbi says: ‘I say that we export wine to Syria because it lessens the תפלות’.”

This word is also used in reference to legitimate marital relations as well: Tanna Devei Eliyahu Rabba 16 - “To a woman in her state of menstruation… (Lev. 18:19) - One might think he can hug her or kiss her or speak to her words of תפלות, the Scripture thus says do not approach (there). Ketubot 62b - “A woman wants a kav [measurement of grain] and תפלות, rather than ten kav and abstinence.”

What is the source of this dissimilar, non-Biblical meaning of תפל? If it is meant to allude to the uselessness of sexual immorality, a thousand other futile behaviors could just as easily have been included as meanings of the word. Furthermore, this usage is found in the Rabbinic literature as many times as all the other meanings of the word combined, all pointing to a deeper meaning and connection.[15]

We opened with a Midrashic exposition of the words Tophel and Lavan, in which Tophel was homiletically interpreted as תִּפְלוּת, and we asked why the Midrash Rabba quoted R’ Shimon bar Yochai as using a different proof-text from that cited by the Sifrei, whose reference appears much more directly connected to the grumblings about the manna. Moreover, the verse R’ Shimon bar Yochai cited in Midrash Rabba does not even explicitly mention them complaining about the manna! One thing at least seems clear both in the Midrash Rabba and the Sifrei: the word תִּפְלוּת here simply means useless, lame complaining.

Or does it? In Numbers 11:7-10, the Torah tells us that the Israelites cried about the manna, as follows: And the manna was as coriander seed, and its color as the color of crystal. And the people went about, and gathered it… And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it. Then Moses heard the people weep throughout their families.[16] The Talmud (Yoma 75a) however, expounds this verse differently: " And Moses heard the people weeping for their families - because of family matters [i.e. relationships] with whom they were forbidden to have marital relations”[17] (see also Sifrei Zuta 11:10[18]). Now, what does this verse, which clearly refers to crying about the manna, have to do with incest?

The answer may be hinted to in the Zohar, as follows. As quoted above, the Torah describes the manna as resembling coriander seed, the word for coriander being גד. The Tikunei Zohar (Tikun 20-21, p. 54a) associates גד with גיד (the [male reproductive] organ). The “white” ( לבן- ‘lavan’ in Hebrew) refers to man’s seed - the purveyor of the soul - which is called יונה (dove) in Kabbalah.[19] The first letter f that word, YOD (י) creates the conduit through which life emanates. The narrative concludes by saying that this YOD is the “holy seed” which transforms the גד into the holy, life-giving גיד.[20] In short, the description of the manna is an allusion to the holy conjugal standards expected of the Israelites.

We suggest that the Israelites (called the “Generation of Understanding”) immediately understood this hint alluded to by the manna. They understood the great good and benevolence which He bestows to mankind that the manna represented, but they also realized that the price would be abstinence from forbidden relationships - and this was the underlying source of their complaint, their תִּפְלוּת. [21]

Now, we can resolve the difficultly we noted about R’ Shimon bar Yochai's explanation in the Midrash Rabba. Who better than Rashbi - the author of the Zohar – would understand the profound lesson of the manna and thus the real source of the Israelites’ complaints and frustations? For this reason, no other verse than the manna’s description as והמן זרע גד needed to be cited, for these words represented the basis and quintessence of the Holy Nation, a concept the nascent Israelites had not yet grown to fully appreciate.

May we dedicate our energies to transforming the useless תִּפְלוּת [complaints] into holy תפילות [prayers] and ] תפיליןphylacteries]. May we live up to the lofty lessons of the manna, and merit to appreciate the Infinite Good that it represents, which G-d always bestows on us. Amen.

[1] [מהד' ליברמן]. מדרש זה מובא ברש"י (דב' א:א) בש"נ. וע' תרגום אונקלוס כאן. [2] דברים רבה א:ט - רשב"י אמ' חזרתי על מ"ב מסעות ולא מצאתי מקום ששמו תופל. אלא, דרשו מכאן שֶׁרָמַז הכתוב לַ"תִּפְלוּת" שדברו על המן, שהוא לבן: ומהו תופל? דברים של תִּפְלוּת שהוציאו על המן ששמו לבן, שנאמר: וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא (במדבר יא:ז). [3] ספרי פרשת דברים פיסקא א - [ובין תפל ולבן] דברי תִּפְלוּת שתפלו על המן. וכן הוא אומר: וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (במ' כא:ה). [4] בניגוד למנחם בן סרוק, שחבר אותה בערך 'פל' (במחלקת "לא נפל אנכי מכם", היינו פחות, ירוד). ומעניין להעיר שמחלוקת הפוכה מצינו בין הערוך לבין שאר המפרשים בענין "תפילה" / "תפילין", שחברה הערוך בע' 'תפל', ובעלי הלשון גזרוה מן 'פלל'. ראה תשבי ערך 'תפילין', ור' אור ישראל (מאנסי, תשס"א סימן כה). ובענין מקבילות בין 'תפל' ל"תפילה", ראה קדושת לוי המבואר (שה"ש דף לח). [5] כדלהלן: איוב א:כב - לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים; רש"י - תפלה - לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב"ה, כמו: וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה (יר' כג:יג); רד"ק (שרשים) - דבר גרועה שאין לו טעם; מצ"צ - תפלה - ענין דבר גרוע שאין בו טעם, וכן: ובנביאי שומרון ראיתי תפלה (יר' כג). איוב ו:ו - הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח; רד"ק (שרשים) - פירוש בשר חי או דג חי, כי דרך לאכלם חיים אם לא יהיו מלוחים הרבה; מצ"צ - תפל - ענינו דבר שאינו מתוקן כל צרכו, וכן: טחים אותו תפל (יחז' יג). איוב כד:יב - וֶאֱלוֹקַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה; רד"ק (שרשים) - דבר גרועה שאין לו טעם. ופירוש ואלוק לא ישים תפלה לא ישים להם גרעון ומניעה על מעשיהם. יחזקאל יג:י - וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל; רד"ק (שרשים) - כלומר בנין שאין לו קיימא. ואמר בו התרגום ושעע ליה טין פתיר בלא תבן; מצ"צ - תפל - כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל, וכן: היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו:ו)[5]. איכה ב:יד - נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל; רד"ק (שרשים) - דבר גרועה שאין לו טעם. ירמיהו כג:יג - וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל; רד"ק - תפלה - כמו נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב:יד). ולא נתן תפלה (איוב א:כב). ענין דבר גרוע שאין לו טעם. [6] בחילוף אותיות דטלנ"ת. ראה מעט צרי על התרגום (דב' א:א), המובא להלן. [7] וראה שם משמואל (נצבים, תרע"ז) שקישר 'תפל' לשרשים אחרים הקשורים לחבור: 'פתל' ("פתיל צמיד", "נפתלתי"), בחילוף מיקום אותיות ('תפל'-'פתל'). וראה רש"י (בר' ל:ח) שקישר בדרך אחרת. [8] כגון: תה' קיט:סט - טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים; מצ"צ - טפלו - ענין חבור, כמו: וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי (איוב יד:יז). ומכאן "עיקר וטפל" בלשון חז"ל, היינו דבר שנתחבר ונספח ליסוד, אבל אינו בסיסי בעצמו, כמו: ברכות לה: - כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. [9] תוספתא ברכות ו:יב - יש דברים שהן תפילת תיפלה ויש גורסים "שוא" במקום "תיפלה". כיצד כנס מאה כורין, אמר יהי רצון שיהיו מאתים. הוריות יב: - שמואל כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר: כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו - אינו אלא קרע של תִּפְלוּת. פני משה (ירוש' מ"ק ג:ח) - קרע של תִּפְלוּת - ולא כלום הוא. [10] תוספתא סוטה ו:ד - דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במ' יא:כב)... רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על תיפלתם; אם תתן להם בשר בהמה גסה, יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו אנו; גור אריה במ' יא:כג - ורבן גמליאל מפרש כך: שאמר משה כי לא יוכל לעמוד על הטפל, שאף אם יעשה להם ויביא להם תאוותם, יהיו מחפשים עוד תואנה ועלילות. [11] נדה סא: - שבעה סמנין מעבירין על הכתם: רוק תפל; רש"י - רוק תפל - לקמן מפרש שלא טעם כלום כל אותו היום קודם לכן והיינו תפל בלא טעם. שבת קכח. - איתמר: בשר מליח מותר לטלטלו בשבת; בשר תפל, רב הונא אמר: מותר לטלטלו, רב חסדא אמר: אסור לטלטלו; רש"י - בשר תפל - שאינו מלוח. [12] הבאנו רק ההוראות האלו, כי לא מצאתי דוגמאות של "לא מתוקן" (כפירוש מקצת המפרשים הנ"ל) בספרות חז"ל. [13] מעט צרי דברים א:א - אתפלו - כתוב בספרי "שתפלו דברי תִּפְלוּת על המן". ונראה שפירש הספרי "תפל" בשתי דרכים. האחת: שאמרו שהוא דבר בלי טעם, כלשון הכתוב: חזו לך שוא ותפל (איכה כ:יד). ועוד פירשו תפל שהוא לשון חיבור ודיבוק כמו טפל, כלשה"כ: טפלו עלי שקר (תהלים קיט:סט), וכלשון המשנה: הנטפל לעושי מצוה (מכות ה:) - שהדביקו למן דברים בטלים. [14] רש"י נוקט שם במלה "עבירה", והיא כינוי לעריות בלשונו בכ"מ, כגון: מגילה לא. - ובמנחה קורין בעריות; רש"י - קורין בעריות - שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן... שהעריות עבירה מצויה. יומא סט: - הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה [נבקש רחמים על יצר העריות]. בעו רחמי ואמסר בידייהו... נבעי פלגא; רש"י - לבעו פלגא - שלא יהא שולט במקום עבירה, כדי שלא יהא תובע עריות. רש"י סנהד' ק: - המרגילים לדבר עבירה - ניאוף, הרי הן כניצוץ מבעיר גחלת. [15] נראה שאפשר שהרע"ב הנ"ל הרגיש בקושי הזה ורמז לקשר בפירושו: "חבור משכב אנשים". הרי המלה "חבור" כאן מיותרת, אמנם בכך אולי רמז לקשר מהותי ל'תפל'/'טפל' בהוראת חבור, כנ"ל. אולם עכ"ז, עדיין רחוקה ההוראה מן המשמעויות המקוריות. [16] במ' יא:ז-י - וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח... שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם... לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו... וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו. [17] יומא עה. - בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו - על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לשכב אצלם. [18] ספרי זוטא במדבר יא:י - וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, ר' נהוראי אומר מלמד שהיו בוכין בשעה שאמר להן לפרוש מן העריות היה כל אחד מהן נושא לאחותו לאחות אביו לאחות אמו לאחות אשתו, וכיון שאמר להם לפרוש מן העריות התחילו מתרעמין. בוכה למשפחותיו כיון שגבה לבם בחטא נזדווגו משפחות, ואמרו את הדברים ברבים. [19] ראה זהר ב:קצט,ב. [20] תק"ז ת' עשרין וחד ועשרין (דף נד.) - קם סבא מבתר טולא [קם זקן מאחר הצל] פתח ואמר והמן כזרע גד הוא... כזרע גד - דא יונה [הוא "יונה", היינו הנשמה הנקראת יונה. אות (הי' הזאת של "יונה")]... טפה חוורתא דביה אשתלים גד [היא הטפה הלבנה שבה משתלמת "גד"] ואתכביד גיד [ונעשית "גיד"]. ועל דא האי זרעא דאיהי יו"ד דאיהי טפה קדישא [ועל כן הזרע הזה שהוא י', שהיא טפה קדושה. ע"כ לשון התק"ז]. [21] יש לציין תמיד ביחס לדור המדבר שהוא היה דור דעה ומלא מצוות כרימון. אין אנו באים אלא לפרש את דברי חז"ל כמובאים ברש"י ולהבין את כוונתם במה שנראה מדרש פליאה. ואשרי תמימי דרך, דור המדבר.

59 views0 comments

Recent Posts

See All


bottom of page