top of page
  • yehoshua steinberg

Ki Tavo: Looking With Your Heart ~ Yehoshua Steinberg

Updated: Dec 2, 2022


Article abstract for Parashat Ki Tavo:

The word להשכיל (derived from the root שכל) generally means to become wiser, more educated. And yet, in the very last verse in this

week's Torah portion, the word has a different meaning according to Onkelus: "success." Indeed, this root bears seemingly unrelated and even opposite meanings in Scripture according to various commentators, i.e. "looking," and "thwarting." This article investigates this mysterious root to determine the core meaning connecting the disparate derivative imports.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן (דברים כט:ח).

You shall keep the words of this covenant, and do them, so that you may תשכילו in all that you do (Deut. 29:8).

The above epigraph is, of course, the final verse in this week’s Parashah. At first blush, תשכילו should mean gaining wisdom, as the word is rendered by the Targumim in other places (e.g. Gen. 48:14, Jer. 3:6, 9:23[1]). Indeed, Targum Yerushalmi here does translate it here with a similar term, understanding (התבוננות).[2]

But, when it appears in Genesis 3:6, the verb השכל is rendered as אסתכלא,[3] a term generally used interchangeably with לראות, to see/look (at least from Mishnaic times and on, e.g. Eruvin 4:2, referring to looking through a telescope[4]).

On the other hand, הסתכלות is not really synonymous with ראייה, simple looking, since אסתכלא is often found in the Targum as an expression of learning / delving (e.g. Deut. 32:7, 29; Is. 41:20, 44:8[5]), and indeed such is its Aramaic meaning in the Book of Daniel (Dan. 7:8).[6]

This all seems to point to a meaning related to looking deeply or intense observation, similar to the word בינה, which is related to the word בין (between), in the sense of understanding by way of “reading between the lines.”[7] Thus, the Zohar (2:116b-117a) uses the expression “the mind’s eye” in conjunction with התבוננות (from בינה) when discussing beholding Heavenly beings such as angels and even God Himself.[8]

Thus, the Targumic renderings of להשכיל as gaining wisdom and הסתכלות would collectively point to understanding and knowledge.

A third term used in the Targum צלח (generally translated as success) could fit this rubric as well, since a wise and understanding person is certainly more likely to succeed than a fool or ignoramus.[9] This is indeed Onkelus’ rendering of our verse (Deut. 29:8[10]), and many other instances of the word להשכיל (e.g. Josh. 1:7, Is. 52:3[11]).[12]

Among the occurrences of שכל rendered as wisdom by Onkelus is Jacob’s blessing of Joseph’s sons: Gen. 48:14 - And Israel stretched out his right hand, and laid it upon the head of Ephraim, who was the younger, and his left hand upon Manasseh’s head, שִׂכֵּל his hands; for Manasseh was the firstborn.[13] While Rashi and most other commentators follow Onkelus’ translation,[14] Abarbanel likens שִׂכֵּל to סכל, suggesting a connection to סַכֵּל in II Sam. 15:31, usually translated as to thwart, and to הִסְכַּלְתָּ in Gen. 31:28, interpreted as acting foolishly by the commentators there![15]

Is Abarbanel then suggesting that Jacob was acting foolishly by crossing his hands over to bless Ephraim? The Sages say that he did so by Divine inspiration![16] Likewise, the term סַכֵּל (thwarting) in Samuel is rendered by the Targum as ruining… was then Jacob intending to ruin something? Again, his actions were directed from On High, intended for the betterment of the Israelite People. So how can they be associated with such negative elements like foolishness and ruination?

This last point may however be the key to understanding Abarbanel’s intention, because ironically there a common attribute to a wise man and a fool. A fool is in the habit of ruining plans, both his own and other people’s, most often out of thoughtlessness and disregard for consequences. But thwarting plans may be a necessity at times for wise people as well. In fact, one of the hallmarks of wisdom is the recognition that the status quo is not etched in stone - that improvement is always possible. And just like home improvement, the process may include some inconveniences, and some dismantling of old structures in preparation for the future upgrade. In a way, the wise man thwarts his own plans in anticipation of newer, better plans, just like the fool’s ineptness causes him to ruin his own plans.

With this in mind, let’s look at Laban’s entire rebuke of Jacob in context:

Gen. 31-27-28 - Why did you flee away secretly, and steal away from me; and did not tell me, that I might have sent you away with mirth, and with songs, with tambourine, and with harp? And why did you not let me kiss my sons and my daughters? Now you have done הִסְכַּלְתָּ in so doing.[17]

Laban is clearly claiming that he had planned a lavish “going away party” for Jacob’s entire clan, but in fleeing, Jacob ruined all the plans![18]

The Midrash[19] records a seemingly subtle dispute between R’ Yuda and R’ Nehemia regarding the aforementioned verse in Gen. 48: “His left hand upon Manasseh’s head, שִׂכֵּל his hands - R’ Yuda says this means נישכלו he faltered[20] when attempting to bless Manasseh. R’ Nehemia says his hands gained wisdom and blessed Ephraim instead.”[21] R’ Yuda appears to parallel Abarbanel’s commentary, namely that שִׂכֵּל means thwarting and ruining, but instead of comparing שִׂכֵּל toסַכֶּל (thwarting), he compares it to[22]שכול (faltering, losing). On the other hand, R’ Nehemia’s understanding seems identical to Onkelus’, who interpreted שִׂכֵּל as an expression of wisdom.

However, the Pesikta[23] quotes R’ Nehemia’s opinion somewhat differently: “His hands were השכילו to the Holy Spirit.” Zera Ephraim explain השכילו in the Pesikta to mean כיוון, they were directed in a different bearing. But how isהשכילו connected to direction?[24]

To answer this, we turn to the Book of Joshua. After Moses’ death, God told Joshua to always study the Torah and obey its commands, and specified a reward for such observance:

Josh. 1:8 - This Book of the Torah shall not depart from your mouth… to do according to all that is written on it; for then you shall make your way prosperous, and then you shall תַּשְׂכִּיל.[25]

For the word תַּשְׂכִּיל in this case, the Targum offers a unique translation: תַּכְשָׁט. What does תַּכְשָׁט mean, and how is it related to תַּשְׂכִּיל? The root כשט in Aramaic is equivalent to the root קשט in Hebrew,[26] the latter appearing twice in Scripture (Ps. 60:6, Prov. 22:1), both times meaning truth.[27]

However, Chazal used the word as a synonym for shooting an arrow![28] The connection appears to be that just as truth and straightness are virtual synonyms, so too must an arrow be pointed straight at its intended target in order to succeed (the metaphors match as well: “straight-shooter”; “straight as an arrow”). Indeed, we find קושט (shooting), יריה (also shooting) andמכוון (properly directed) used interchangeably in the Midrashim.[29]

In summary, all of a משכיל’s actions are done purposefully and are directed straight to the target, even if he has to thwart his plans that prove unsuccessful. We pray to God that we merit seeing, observing deeply and gaining wisdom and inspiration in His House on Mount Moriah – the place which corresponds to the Holy Temple Above as the Midrash teaches: Gen. Rabba 55:7 - “Go for yourself to the Land of Moriah (Gen. 22:2) - R’ Shimon bar Yochai says: ‘to the worthy place which corresponds to the Holy Temple Above.’”

[1] בר' מח:יד - וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר... שִׂכֵּל אֶת יָדָיו; ת"א - אחכימינון לידוהי. יר' ט:כג - יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי; ת"י - יִשְׁתַּבַּח דְמִשְׁתַּבַּח דְחַכִּים וְאַלִיף לְמִידַע דְחַלְתִּי. יר' ג:ו - וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל; ת"י - עָבְדֵי רְעוּתִי וִיפַרְנְסוּן יַתְכוֹן בְּמַדַע וּבְחוּכְמָא. [2] תר"י - בִּגְלַל דְתִתְבּוֹנְנוּן יַת כָּל מַה דְמִתְעַבְּדִין. [3] בר' ג:ו - וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל; ת"א - ומרגג אילנא לאסתכלא ביה. [4] עירובין ד:ב - הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁכָה; רע"ב - שכבר הייתי מסתכל - בשפופרת של קנה חלול שהיתה מתוקנת למדת צפיית אלפים אמה. [5] דב' לב:כט - לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת; ת"א - אלו חכימו אסתכלו בדא[5]. ישע' מא:כ - למַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו; ת"י - בְּדִיל דְיֶחֱזוּן וְיֵדְעוּן וִישַׁווּן דְחַלְתִּי עַל לִבְּהוֹן וְיִסְתַּכְּלוּן כַּחֲדָא. ישע' מד:ח - לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם; ת"י - מִסְתַּכְּלִין אֲרֵי מְטַמְטְמָן מִלְמֶחֱזֵי עֵינֵיהוֹן מִלְאִסְתַּכָּלָא בְּלִבְּהוֹן. [6] דנ' ז:ח - מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא; אב"ע - משתכל - מגזרת שכל משתכל ומתבונן בקרנות; מצ"ד - מסתכל - מתבונן הייתי בהקרנות. [7] ובעל ספר אפיקי ים פירש את המלה מלשון 'בֵּין': אפיקי ים שבת קד. (ר' יצחק אייזיק חבר, בעל הפתחי שערים) - ובינה הוא... להבין דבר מתוך דבר ולחלק החכמה לפרטים, ולכן נקראת בינה מל' בין, הבניים (ש"א יז:ד). ונראה שתכונה זו שייכת גם לבנין, היינו בנין סברא איתנה. הרי סברא אמיתית בנויה על היכולת "לקרוא בין השורות" - להבין דבר מתוך דבר, והיא בין השאלות ששואלים לע"ל (שבת לא.). כך במישור הגשמי, כל חוזקו של בנין תלוי על שילוב של טיט וטיח בין הלבנים. השוה את מאמר פ' שמות בענין שרש 'בן', וקישרנו לו גם את "בינה", וכולם קשורים לבנין בגשמי ובמופשט. [8] להלן תורף דברי הזוהר מתורגם לעברית): זוהר (ב:קטז:-קיז. -ת"ד) - אמר רשב"י, אתה לא יכול להסתכל... במלאכים וכ"ש לא בהקב"ה ושכינתו, אבל בעין השכל של לבך אתה רואה בכולם... וכן אמר שלמה, שכתוב בו: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם (מ"א ה:יא), וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת (קהלת א:טז). ובעל הספר "דף על הדף" השתמש במושג זה להסביר את המלה "הסתכלות" במספר מקומות שקשה להסבירן כלשון ראייה פשוטה: דף על הדף (מנחות מג:) - נכנס למרחץ ראה עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות! נסתכל במילה [גירסת הספרי, ואתחנן ל"ו, והשוה למנחות מג,ב.]:, התחיל... השבח, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד ובגמרא הוסיפו הסבר: מנחות מג: - "על מילה שניתנה בשמיני". (תה' יב:א). יש לעיין, דאטו לא הקפיד על זה כנכדו רבינו הקדוש ור' יוסי בן חלפתא (ראה שבת קיח,א.). וי"ל דמש"כ דנסתכל היינו רק במחשבה, וכמאמר עקביא בן מהללאל: הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו' (אבות ג:א). וכן... דוד המע"ה הסתכל ביום המיתה ואמר שירה (ברכות י.) - דהוי הסתכלות "בעיני השכל" ולא "בעיני בשר". וזהו אף שכתב בדוד שנסתכל במילה - והיינו בעיני השכל, ולא כפשוטו בעיניו ממש, דודאי הקפיד שלא להסתכל על ערותו. [9] ומעין נימוקו של מצ"צ בספר משלי: משלי א:יב - מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע; מצ"צ - משכיל - ענין הצלחה, כי המצליח במעשיו נראה להבריות שעושה בהשכל. [10] דב' כט:ח - וּשְׁמַרְתֶּם... לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן; ת"א - בְּדִיל דְתַצְלְחוּן יַת כָּל דְתַעַבְדוּן. [11] יהושע א:ז - לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה... לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵך; ת"י - בדיל דתצלח בְּכָל אֲתַר דִתְהָךְ. ישע' נב:ג - הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי; ת"י - הָא יַצְלַח עַבְדִי. [12] דוגמאות נוספות לתרגום זה: ש"א יח:ה, יד; ירמיה י:א, כ:יא, כג:ה. [13] בר' מח:יד - וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר; ת"א - אחכמינון לידוהי. [14] רש"י בר' מח:יד - שכל את ידיו - כתרגומו אחכמינון, בהשכל וחכמה השכיל את ידיו... יודע היה כי מנשה הבכור, ואף על פי כן לא שת ימינו עליו. [15] אברבנאל בר' מח:יד - שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר - ברצות ה' שיתברך אפרים יותר... יוסף שמו בימינו לשמאל אביו, ואביו לא חשש להנחתו, אבל שלח ידו על ראש אפרים - עם היותו צעיר - ואת שמאלו על ראש מנשה... ופי' שכל כמו: וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל (ש"ב טו:לא), ועַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ (בר' לא:ח) כי הס' והש' מתחלפים. בר' לא:כח - וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ; רד"ק - ר"ל אף על פי שאתה חכם, עתה היית סכל בזה הדבר; תוס' השלם - הסכלת סכלות ושטות היה בך. כך פי' גם ר"י בכור שור, אלשיך וחתם סופר (שם פ' כז), ואף מפירוש אברבנאל בעצמו בפ' ויצא משמע כן. [16] ראה במדבר רבה יד:ה וכן פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג שהובא לקמן. [17] בר' לא:כז-כח - לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. [18] כ"ז כמובן רק טענתו של לבן, אבל יעקב בוודאי עשה בחכמה, כפי שהשיב מיד: כִּי יָרֵאתִי... פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי (בר' לא:לא). ולכן יש שפירשו (ראה למשל מגיד תהלות [ר"י ממליץ, פ' ויצא])אף את הביטוי הייחודי "הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" מענין שכל, ומשמים הוציא את הניב הזה שיש לפרשו לכמה פנים. ואולי עפ"ז יש להבין למה רש"י לא פירש את המלה "הִסְכַּלְתָּ" בשום מקום, וגם התרגומים רק העתיקו את המלה מעברית ולא תרגמו, בניגוד לת"י בנביא שרגיל לתרגם שרש 'סכל' כלשון טפשות (ראה ש"א יג:יג, כו:כא, יר' ד:כב, ה:כא, כי היא מלה רבת-משמעויות). [19] בראשית רבה (אלבק) כי"ו צז:יג-יד. [20] מהרז"ו (לפס"ר פיסקא ג) - א"ר שכל - לשון מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה (שמ' כג:כו), כדֹב שַׁכּוּל (הושע יג:ח). מנחת יצחק (למ"ר הנ"ל - ת"ד) - נישתכלו ידיו - נראה לפרש שר' יהודה קורא שכל בשי"ן ימנית, והיינו נשמטו ידיו של יעקב מליתן בכורה למנשה, שסירבו לנוח על ראש מנשה. ור' נחמיה מפרש ניתחכמו, וכמו שמתורגם באונקלוס: אחכמינון לידוהי. [21] בראשית רבה (תיאודור-אלבק כתב יד וטיקאן (כי"ו)) צז:יג-יד - שִׂכֵּל אֶת יָדָיו (בר' מח:יד)... ר' יודה אמר נישתכלו ידיו של אבינו יעקב מליתן בכורה למנשה. ר' נחמיה אמ' ניתחכמו ידיו של אבינו יעקב ליתן בכורה לאפרים; פירשו המפרשים את המלה "נישתכלו" מלשון "שכול": מהרז"ו - שכל - לשון מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה (שמ' כג:כו), כדֹב שַׁכּוּל (הושע יג:ח). מנחת יצחק (ת"ד) - נישתכלו ידיו - נראה לפרש שר' יהודה קורא שכל בשי"ן ימנית, והיינו נשמטו ידיו של יעקב מליתן בכורה למנשה, שסירבו לנוח על ראש מנשה. ור' נחמיה מפרש ניתחכמו, וכמו שמתורגם באונקלוס: אחכמינון לידוהי. דברי מהרז"ו נמצאים בפירושו לפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג. ושם הגירסא "שכל ידיו של יעקב בבכורתו של מנשה" - לשון הרג וחיסול, כדוגמת: יר' נ:ט - כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל; מצ"צ - משכיל - מל' שכול והרג, כמו: ומשכלת גוייך היית (יחז' לו). [22] בחילוף אותיות זסשר"ץ. וכן יש להעיר על קירבת שרש 'כשל' וכן 'כסל' בחילוף מיקום אותיות. [23] פס"ר פיסקא ג', והשוה במדבר רבה יד:ה. [24] פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ורבי נחמיה אמר, שכל - השכילו ידו של יעקב לרוח הקודש, כמה שכתב: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי (תה' פט:א); "השכילו" לפי זה היא לשון כיוון, כפי שפירש ז"א שם: זרע אפרים - השכילו ידיו כוונו ידי יעקב לרוח הקודש. והשוה במדבר רבה יד:ה. [25] יהושע א:ח - לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל; ת"י - אֲרֵי בְּכֵן תַּצְלַח יַת דַרְכָּךְ וּבְכֵן תַּכְשָׁט. [26] רמב"ן בר' מא:מז, וי' כג:כח. ובענין הקשר בין המשמעויות השונות של 'קשט' ראה: רש"ר הירש תה' ס:ו - מפני קשט – 'קשט', נמצא רק כאן ובמשלי (כב:כא): "קשט אמרי אמת". 'קשט' בארמית פירושו: אמת... בלשון חז"ל משמש 'קשט' גם במובן עטר... במסכת בבא בתרא (ס:) נאמר: "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים". קרוב לזה כנראה גם השרש 'כשט' [בל' חז"ל], ממנו תכשיט. מענינת גם הקִרבָה למלה 'קשת', ובארמית הוראת 'קשט' גם על ירית חצים... נראה לי כי הוראת 'קשט' בעברית אינה האמת ההגיונית, אלא האמת המוסרית: כלומר, הכוונת כל האִשיות לקראת המטרות המוסריות המוטלות עליה, הרי זה התכשיט המוסרי... וראה גם במלבי"ם משלי כב:א. [27] תה' ס:ו - נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה; ר"י חיון - ר"ל אמת. משלי כב:א - לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת; מלבי"ם - קשט, אמת. קשט תרגומו של אמת. [28] כגון: במד"ר יב:ג - א"ר ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ. [29] פסיקתא רבתי פיסקא מ - דבר אחר מהו המוריה, אמר רשב"י בארץ שהיתה מקושטת כנגד מזבח של מעלה - אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה (שמ' יט:יג) ומעין כן מופיע גם ביל"ש שה"ש ד:תתקפח. ובתנחומא מופיעה המלה "מכוון" במקום "מקושטת": תנחומא פ' וירא ס' מה - רשב"י אומר מהו מוריה, מקום מורה מכוון נגד בית המקדש של מעלה, שנאמר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמ' טו:יז).

75 views0 comments

Recent Posts

See All


bottom of page