Article abstract for Parashat Nitzavim:
This week's Torah portion uses a word –ויתשם, from the root נתש– used nowhere else in the Pentateuch. This article attempts to pin down the precise foundational meaning of this root, and its phonetically related sister root, נטש.
May Hashem remember us for good on Rosh Hashana, and never desert us, as we pray in the Selichot for Rosh Hashana eve:
דְּרֹשׁ עֶלְבּוֹנָם וְאַל תִּטֹּש See their shame and forsake them not
וַיִּתְּשֵׁם יְהֹוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים כט:כז).
And Hashem ויתשם them from upon their land, with anger, with fury, and with great wrath. And He will ‘throw’ them to a different land… (Deut. 29:27).
In this verse, the Torah warns of the calamities that are destined to befall the Jewish People should they stray into worshipping idolatry. The root [1]נתש appears only in this week’s Parashah, and nowhere else in the entire Pentateuch. But what does ויתשם mean?
Rashi and Targum Onkelus explain that ויתשם means move / transport, and Rashi adds another verse bearing a similar meaning: Behold I will נותשם them from their land (Jer. 12:14).[2]
Many commentators equate the root נתש with the root נטש. Some even cite these verses as an example par excellent of the interchanging of the phonetically related letters ת and ט (both of which belong to the larger דטלנ"ת group of letters which are all phonetically-linked). [3]For example, Rashi implies that he agrees with this assessment: Ezekiel lists a series of disasters, and among them says: And ותתש with fury to be thrown to the land (Ezek. 19:12). Rashi (there) explains the wordותתש by writing that both נתישה and [4]נטישהrefer to something which is moved and dispersed all about.[5]
Nonetheless, even though the roots נתש and נטש bear very similar meanings, there remain nuanced differences between them. For example, Radak (in Sefer HaShorashim) groups the verses deriving from the rootנטש into two main sets, according to their respective collective meanings. The first group in entry נטש contains verses denoting forsaking / leaving; while the verses in the second group in the נטש entry mean spreading / separating.
Radak cites the following verses as reflective of the first definition of נטש (forsaking / leaving):
Behold your father has abandoned [נטש] the matter of the donkeys (I Sam. 10:2);[6] With whom did you leave [נטשת] those few sheep (I Sam. 17:28);[7] For You have abandoned [נטשתה] Your nation the House of Jacob (Isa. 2:6);[8] And you did not even leave me [נטשתני] to kiss my [grand]sons and my daughters (Gen. 31:28);[9] And I will leave you [ונטשתיך] in the desert (Ezek. 49:5);[10] You shall make it slip away, and you shall forsake [ונטשתה] it (Ex. 23:11);[11] For Hashem shall not forsake [יטש] His nation (I Sam. 12:22);[12] King David left [ויטש] the vessels (I Sam. 17:22);[13] and Before the fight has been revealed, abandon [נטוש] it (Prov. 17:14).[14] All of these passages revolve around forsaking or leaving something alone.
For the second meaning of נטש, Radak cites the following Biblical passages:
And [the wind] spread [ויטש] over the camp (Num. 11:31);[15] And the battle spread [ותטש] (I Sam. 4:2); [16]Spread out [נטשים] across the face of the entire land (I Sam. 30:16);[17] Because of an outstretched [נטושה] sword (Isa. 21:15). [18]In all of these cases, the words related to טש serve as an expression of spreading / leaving untouched[19].
Interestingly, Radak also notes that as an off-shoot of this second meaning of נטש, the word also came to refer to a certain type of tree branch which extends out in various directions. He cites two verses bearing this meaning: And the branches [הנטישות] - He will remove, [and] chop off (Isa. 18:5);[20] and: Remove her branches [נטישותיה] (Jer. 5:10)[21].
At first blush, it seems that Radak’s second definition of נטש as spreading / separating is the same as the meaning of נתש in that both are expressions of dispersal (indeed, as we saw above, Rashi to Ezekiel makes this point of the shared meaning between the two roots). However, even with this common meaning between the two roots, we cannot ignore a prominent difference between them (detailed in the next paragraph). Namely, in all the Biblical sources which Radak cites that use נטש in the sense of spreading / separating, that spreading is carried out in accordance with the will and plan of the one causing the spreading, [22]who certainly does not wish to completely detach whatever is being spread from its original source.
In stark contrast to that, the meanings common to all the examples cited by Radak deriving from the root נתש involve moving (טלטול) / uprooting (עקירה)[23] - implying a complete and utter detachment of an entity from its source. For example, Radak cites he following passages: Behold I am uprooting [נתשם] them from their land, and I will uproot the House of Judah from among them (Jer. 12:14);[24] He will uproot [ונתש] Israel (I Kgs. 14:15);[25] To uproot [נתוש] and to smash (Jer. 1:10);[26] It will not be abandoned [ינתש] nor destroyed again forever (Jer. 31:39);[27] It was uprooted [ותתש] in fury (Ezek. 19:12);[28] and: I will uproot [ונתשתי] your Asherah-trees (Mic. 5:13). [29]In the first of these verses, Targum renders the נתש-related word as a מטלטיל (moving), while in all the other verses cited Targum renders the נתש cognate as a derivative of עקירה (uprooting).
Despite this difference between these meanings of the root נתש and Radak’s second meaning ofנטש (spreading out), they do retain a shared general meaning relating to the concept of dispersal. In contradistinction to both of these though, Radak’s first grouping of נטש-derived verses (forsaking / leaving) does not depend on spreading / dispersal per se, rather the verses all point to forsaking / rejection / leaving something neglected - all of which can be true of entities which have never moved from their original location.
In any case, we will now closely examine these two roots in order to detect the slight differences in their connotations. We begin with words that are related to the root נטש (listed in Machberet Menachem simply as טש because he maintains that the leading letter נ is not intrinsic to the root). Six separate roots contain the string טש (in the Bible, in Aramaic, or in the Rabbinic vernacular), all of which recall the ideas of dispersal / spreading / rejection and other related concepts. We will closely analyze each of those words and find common themes:
1. NATASH נטש (spreading, abandoning) - As mentioned above, this word has two meanings: The first refers to the notion of dispersal / spreading, and the second refers to forsaking / rejection.
2. PATISH פטש (hammer) - The hammer smashes objects, thereby causing chips to fly away and disperse in various directions. [30]For this reason, the Talmud (Brachot 28b) relates that the students of Rabban Yochanan ben Zakai likened their teacher to a strong hammer: “When Rabban Yochanan ben Zakai fell ill, his students came in to visit him. When he saw them, he began to cry. His students said to him: ‘Light of Israel, the Right-hand Pillar, Mighty Hammer (פטיש), why are you crying…’”.[31] The Sefer HaAruch (entry פטיש) explains that he was called a ‘Mighty Hammer’ because just as a hammer causes small fragments of whatever it chisels at to be dispersed, so were Halachot in the name of Rabban Yochanan ben Zakai disseminated or dispersed throughout the entire world.[32]
3. RATASH רטש (abandoned property) - The Talmud (Baba Metzia 38b-39a) differentiates between two types of abandoned property, the first is called נטושים (derived from נטש) and the second is called רטושים.[33] The first refers to property whose owners were forced to leave, while the second refers to property which the owners willingly deserted.[34] Rashi most often translates רטוש as broken apart.[35] In his commentary on Hosea, Rashi brings a second definition, abandoning: Hos. 10:14 - Mother and child were רטשה; Rashi - “broken apart, as in: Their bows shall shatter [תרטשנה] the young (Isa. 13:18) and: the infants will be shattered [ירוטשו] (Isa. 13:16). Another definition of רוטשה is forsaken, as in נוטשה.”[36] However, Rashi's main definition, breaking, is certainly comparable with the root פטש, as the broken is flung and scattered in all directions.
4. ITESH עטש (sneeze) - This word appears once in the Bible, His sneezes [עטישתיו] flash light (Job 41:10).[37] The word עטישתיו is rendered by the Targum as זרירוהי, the Hebrew cognate of which - also meaning sneeze - appears in II Kgs. 4:35, when Elisha revives a dead child: The child sneezed [ויזורר] up to seven times, and the child opened his eyes. Rashi (there) explains that ויזוררmeans נתעטש. [38]The word זורר itself denotes dispersal,[39] as some say in one version of Tefillat Tal (on the First Day of Passover), [40] “He scatters [זורר] dew on a line,” and the commentary, Bet Levi, explains that זורר means פיזור, dispersal.[41]
5. LITESH לטש (gleaming, sharpening) - The simple meaning of לטוש is sharpen / polish / whetting. [42]However, many exegetes interpret לטוש and נטוש as interchangeable. For example, Gen. 25:3 tells of the descendants of Abraham and his wife Keturah. She bore a son named Dedan, whose children are listed as Ashurim, Letushim (לטושים), and Leumim. Rashi (there) explains that Letushim were tent-dwelling nomads who were dispersed about. Rashi cites I Sam. 30:16 which refers to: נטושים on the face of the whole land, and argues that the letter ל of Letushim and the letter נ of Netushim are interchangeable.[43] Conversely, when Isaiah refers to a sword that is נטושה (Isa. 21:15), Rashi explains that it refers to a sword that is spread over the face of the earth. He then explains that נטושה means the same as לטושה because the letters ל and נ are phonetically related (part of the דטלנ"ת group mentioned above).[44] Radak (ad loc.) also writes that נטושה means spread, but concedes that some commentators[45] explain that Netushah means לטושה.[46] According to Rashi in Genesis, as well as the initial explanations of Rashi and Radak to Isaiah, נטושים refers to dispersal / spreading, while according to the second explanations cited by Rashi and Radak to Isaiah, נטושים refers to sharpness. [47]In fact, we can suggest an underlying connection between the word ליטוש as clear / shiny and the notion of dispersal / spreading. That is because a precious gem that is polished reflects and disperses the luminescence of whatever light is shone upon it. This is similar to what the Rebbe Riatz of Lubavtich writes (Iggrot HaKodesh, vol. 4, p. 289) in Kabbalistic-style language: “Just as a light naturally shines and disperses, thus multiplying and enlightening far and wide, so does the light shone upon an entity which isמלוטש (polished / shiny) in turn become reflected and disseminated… such that it can then serve as a light for others.” [48]
6. TISHTESH טשטש (smearing, obscured) - When discussing the laws of leprosy on a house, the Torah requires one to first remove the affected stones, and then re-plaster the affected area (Lev. 14:42). The word used for this re-plastering is טח, which literally means smoothen, and Targum Yonatan translates it as ויתטש.[49] The Talmud (Pesachim 30b) similarly uses an associated term, טשין (smear), stating that one may not smear animal tail fat on an oven, and Rashi explains that טשין is an expression of spreading, akin to טח.[50] Similarly, the Tosefta (Gittin 7:10) rules that a bill of divorce which has been erased or its writing was obscured / smeared (מטושטש), but is still readable, is still valid.[51]
To summarize, after comparing all the different roots containing the two-letter string טש, it appears that the common meaning is spreading / dispersal. The meaning forsaking / leaving, which is the Radak’s first way of defining טש, may be a common consequence of the act of spreading and dispersing, but is not a given. Although if left as is, dispersed entities will become forgotten and forsaken, it is the owner’s prerogative to gather them up again.
The same verses which Radak connected to the root נתש, Machberet Menachem connects to the root תש (in consonance with his own opinion, mentioned above, that the letter נ in the beginning of the word is not usually part of the root). Similarly, CS also connects those words to the root תש, whose principle meaning is, in his estimation, weakness in connection. However, he connects to this root another word that is not listed in Machberet Menachem: The Rock who gave birth to you, you have תשי (Deut. 32:18).[52] Rashi and most commentators explain thatתשי refers to forgetting, and Rashi also cites the Sages who interpret this word as weakening (i.e., Jews who anger God “weaken,” so to speak, His ability to do good for them).
However, CS connects the word תשי to the root נש (which parallels Radak's entry נשה , defined as forgetting[53]) and explains that תש and נש are interrelated roots. CS writes that both roots refer to weakening, whether it is תש in the case of תשי, weakening the strength of our attachment to God, or נש in the case of the sciatic nerve known as the ‘gid hanashe’ (גיד הנשה, see below), whose attachment to the body was weakened in the episode of the Pentateuch, describing the struggle between Jacob and the Angel of Esau (Gen. 32:33).[54]
However, in his entry to נש, CS explains that that forgetfulness itself is a matter of removing and dislodging something from one's memory, as we see in the following verses, which speak about taking something out of one's mind and concern: Israel has not forgotten me [תנשני] (Isa. 44:21), and: And your righteousness in the Land of Forgetfulness [בארץ נשיה] (Ps. 88:13)[55].
We should point out that there are some verses[56] that according to most commentators refer to forgetting, while Rashi interprets them as referring to moving / jumping (i.e., moving and uprooting[57]). For example, Jeremiah says: I will surely forget you [וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא] (Jer. 23:39), which Rashi (ad loc.) explains is related to the גיד הנשה (sciatic nerve) and refers to something which has been moved from place to place (see also Jer. 51:30).[58] Similarly, when Gen. 32:33 mentions the prohibition for a Jew to eat from the ‘gid hanashe,’ Rashi explains that the word ‘hanashe’ (הנשה) is called so because it jumps / moves when one walks. To that effect, Rashi cites Jer. 51:30 and Gen. 41:51 as other places where נשה-related words refer to moving, as opposed to forgetting.[59] Interestingly, Radak (Sefer HaShorashim, entry נשה) offers a synthesis of these two views by explaining that the ‘gid hanashe’ is called such because, as the Talmud (Chullin 91a) explains, it moves from place to place, and Radak adds, by doing so, this nerve looks as if it has forgotten where exactly it belongs.[60]
CS connects two more words to the root תש and we propose adding a third one to the list. We will now explain the connection between תש and these three words in greater detail:
1. TAISH תיש (he-goat) - The Sages expound on a connection between the word תיש and the concept of weakening energy (התשת כח).[61] This is found in the Talmud: Sanhedrin 82b - “R’ Nachman said in the name of Rav: ‘What does it mean when it says, the thigh-belted greyhound, the he-goat [תיש], and the king against whom nobody can stand up (Prov. 30:31)? It alludes to the fact that Zimri committed 424 acts of copulation with Kozbi on that day, and Phineas waited until his energy had weakened [תשש כחו] before killing him.’” [62] Rashi explains the significance of the number 424 is that it is the Gematria of the word זרזיר (greyhound), and the fact that Phineas “waited” is alluded to in the word “thigh” (מתנים, which is similar toהמתנה (. Rashi also explains that the weakening of Zimri’s energy is alluded to in the word תיש (he-goat), which is similar to תשש כחו.[63]
2. YITOOSH יתוש (a fly) - CS connects the Rabbinic Hebrew word יתוש (fly) to the root תש by explaining that a יתוש is a type of weak and flimsy fly. Indeed, in Rabbinic literature, the יתוש is always regarded as a lowly creature. We find examples of this in a few places: Sanhedrin 38a - “G-d created Adam on Friday afternoon so that if he becomes haughty, then they will tell him, ‘The יתוש preceded you in the Creation of the World.’”[64] Midrash Tanchuma (Chukat 52) relates that even if the Land of Cheshbon (the capital city of Sihon) was filled with יתושין it would still be impossible to conquer, even more so that it was actually a fortified city defended by giants.[65] On the other hand, the Talmud (Shabbat 77b) highlights one of the great ironies of the animal kingdom that a mere יתוש can frighten a mighty elephant.[66] In a similar vein, our Sages (Gittin 56b, Lev. Rabba 22:3) relate that God dispatches all elements of Creation to do His bidding, and cites as an example that He even uses the lowly יתוש to mete out punishment, as in the case of Titus (the Roman Emperor who destroyed the Holy Temple). To punish Titus, God employed a יתוש to enter Titus’ nose and eat its way to his brain.[67] From all of these sources, we see that the יתוש is regarded as lowly by the Rabbis, in line with CS’s understanding that a יתוש is a weak and flimsy creature, yet concomitantly has the power to weaken [מתיש] the mighty.
3. כתש (squeezing) - The verb form of כתש refers to the act of applying pressure / smashing. It appears in the following Proverb: If you crush a fool with a mortar in softened grain and pound him with a pestle, you will not have removed his foolishness from upon him (Prov. 27:22).[68] In this, King Solomon likened the attempt to separate a fool from his foolishness to separating the kernels from the chaff using a mortar and pestle. In Mishnaic Hebrew, the root כתש appears in the context of crushing olives in an olive press in order to extract olive oil. For example, Rashi (to Ex. 27:20) explains that when the Torah requires the oil of the candelabra to be כתית, this means that the olives should be crushed in a crusher (כותש במכתשת), and not milled with a millstone (in order that there not be any sediment).[69] In other words, all that is left of the olive after extracting its essence through כתישה should be weakened [מותש] and worthless dregs.
In any case, what is clear from all of this is that there is a difference between the root נתש and the root נטש in that נתש refers to moving / forgetting / separating / uprooting (i.e. total detachment and removal[70]), while words derived from נטש simply denote scattering / dispersal but not a total or final uprooting. Case in point: When discussing the laws of Shemitta (Sabbatical year) which call for refraining from agricultural activities, the Torah says, You shall make it slip away, and you shall ונטשתה (forsake) it (Ex. 23:11).[71] Yet, even though the Torah requires one to forsake his field, he is still allowed to tend to his existing plants in order to keep them alive. This tells us that even when נטש refers to forsaking, it is not an utter and complete abandonment, but a more limited loosening of one’s grip.
Indeed, the punishment which is said to befall the sinner, as expressed in this week’s Parashah in the most terrifying of terms, is more related to an utter rejection than to a limited one: And Hashem will ויתשם them from upon their land, with anger, with fury, and with great wrath; and He will ‘throw’ them to a different land… (Deut. 29:27).[72] Similarly, Jeremiah uses the root נתש when talking about the punishments, which are destined to reach the enemies of the Jewish People: Behold I will נותשם them from their land (Jer. 12:14).[73]
Nonetheless, this week’s Parashah always falls out on the Shabbat before the Day of Judgment (Rosh HaShanah), and, in fact, the gates of repentance are never locked. [74]We are still in the midst of the Seven Weeks of Consolation (from after Tisha B’Av), and it is remarkable how the root נתש also appears in the context of consolation and the future redemption: …And I will אתוש (uproot) the House of Judah from among them. And it shall be that after I נתשי (uprooted) them, I will return them, and I will have mercy upon them, and I will return each man to his heritage, and each man to his land (Jer. 12:14-15).[75] Abarbanel explains that this prophecy refers to the end of the Jews’ exile to Babylon, and announces that the Babylonian Exile will eventually come to a close, and the Jews will return to Jerusalem.[76]
May we merit that this prophecy be fulfilled along with its sister prophecy where Jeremiah declares: Behold, the days are coming—speaks Hashem—and the City to Hashem will be built… It will not be abandoned [ינתש] nor destroyed again forever (Jer. 31:37-39).[77]
[1] לשיטת רד"ק וסייעתו. [2] דב' כט:כז - וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה; רש"י - ויתשם ה' - כתרגומו וטלטלינון, וכן הנני נותשם מעל אדמתם (ירמיה יב:יד). [3] רד"ק (ערך 'נתש', 'צבט'), ספר זכרון לר' יוסף קמחי (חלוף דטלנ"ת), ספר מהלך (ר' משה קמחי, דף יד:); ספר נימוקים (על שרשים לרד"ק לר' אליהו בחור, ערך 'רטש'). וראה רד"ק יר' יח:יד, כג:לט. [4] במודפסים נמצאת גירסא זו וגם גירסת "ונטיעה", אולם מצאנו "ונטישה" במהדורה קדומה (ונציה רפ"ה). [5] יחז' יט:יב - וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ; רש"י - ותתש - כל נתישה ונטישה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ. [6] ש"א י:ב - וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת. [7] ש"א יז:כח - וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן. [8] ישע' ב:ו - כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב. [9] בר' לא:כח - וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק. [10] יחז' כט:ה - וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה. ושים לב שרש"י בישע' טז:ח (מובא להלן בהערות) פירש פסוק זה כלשון הפצה, כענין מחלקה ב' ברד"ק. [11] שמות כג:יא - תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. [12] ש"א יב:כב- כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ. [13] ש"א יז:כב - וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים. [14] משלי יז:יד - וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ. [15] במ' יא:לא - וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה. [16] ש"א ד:ב - וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה; רש"י - ותטש המלחמה - ותתפשט המלחמה, כמו: והנם נטושים על פני הארץ (ש"א ל), וכן: וינטשו בלחי (שופ' טו). [17] ש"א ל:טז - וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. [18] ישע' כא:טו - מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה; רש"י - וחרב נטושה - פשוטה על פני הארץ כמו: והנם נטושים על פני כל הארץ (ש"א ל), וינטשו בעמק רפאים (שם כה)... [19] ורש"י נקט גם במונחים "פיזור", "הפצה": שופ' טו:ט - וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי; רש"י - וינטשו - ויתפזרו. ישע' טז:ח - שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם; רש"י - נטשו - נפצו כמו: ונטשתיך המדברה (יחז' כט), והנם נטושים (ש"א ל), וינטשו בעמק רפאים (ש"ב ה:כה). (ונקט רש"י גם במלה לועזית שתרגם "לעזי רש"י כלשון שטיחה: יחז' כט:ה - וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה... עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה; רש"י - ונטשתיך המדברה... א"י אטינדר"י טו"י בלע"ז; לעזי רש"י - תרגום: ואשטח אותך.) 'נטש' מורה גם על השלכה, הטלה (וגם הפלה - ראה רש"י יחז' לא:יב), אמנם רש"י קישר גם הוראות אלו לענין הפצה: עמוס ה:ב - נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ; רש"י - נטשה על אדמתה - כל דבר המושלך ומוטל ונופץ על השדה קורהו נטישה. ושמא קרובה לכך המלה הייחודית "יטושׂ" (עם ש' שמאלית): איוב ט:כו - כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל; כלומר, יפרוש את כנפיו וישליך את עצמו ויפול על הפגר שרוצה בו. [20] ישע' יח:ה - וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז. [21] יר' ה:י - הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ. וכן כתוב על סוג ענפים המתפשטים: ישע' טז:ח - שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם. [22] אם כי לעתים בע"כ של ה"מתפשטים", בהתאם לפירוש חז"ל (ראה להלן בסעיף 'רטש'). [23] וכן על הפסקה / עזיבה: יר' יח:יד - אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם; ת"י - לָא יִפְסְקוּן מִמְטַר. רש"י - אם ינתשו מים - אם יעזבו מים. [24] יר' יב:יד - הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם; ת"י - הָא אֲנָא מְטַלְטֵיל לְהוֹן. [25] מ"א יד:טו - וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל; ת"י - וִיעַקֵר יַת יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַרְעָא. [26] יר' א:י - רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ; ת"י - לְמֶעֱקַר וּלְתַרָעָא וּלְאַבָּדָא. [27] יר' לא:לט - לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס; ת"י - לָא יִתְעַקֵר וְלָא יִתְפַּגֵר. [28] יחז' יט:יב - וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה; ת"י - וְאִתְעַקְרַת בִּתְקוֹף מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתָּא לְאַרְעָא אוֹחֲרֵי. [29] מיכה ה:יג - וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ; ת"י - וְאַעֲקַר שְׁתִילֵי עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ. [30] ושם נרדף לפטיש הוא "מפיץ" לפי המפרשים: משלי כה:יח - מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר; אלשיך - מפיץ הוא פטיש יפוצץ וישבר סלעים; מלבי"ם - מפיץ. פטיש המפוצץ סלעים, מפץ אתה לי (ירמיה נא:כ). [31] ברכות כח: - וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה [32] ערוך (ערך 'פטיש') - פטיש החזק - פירוש, כשם שמתפזרות ניצוצות תחת הפטיש, כך מתפזרות הלכות בשמו בכל העולם. [33] רוטשה - נבקעה, וכן: נערים תרטשנה (ישע' יג:יח), ועולליהם ירוטשו (שם יג:טז). ל"א רוטשה עזובה, כמו נוטשה. [34] ב"מ לח:-לט. - מאי שנא הנך דקרו להו נטושים, ומאי שנא הני דקרו להו רטושים? נטושים דבעל כרחן... רטושים - דמדעתן. [35] מ"ב ח:יב; ישע' יג:טז, יח. [36] הושע י:יד - אֵם עַל בָּנִים רֻטָּֽשָׁה; רש"י - רוטשה - נבקעה, וכן: נערים תרטשנה (ישע' יג:יח), ועולליהם ירוטשו (שם יג:טז). ל"א רוטשה עזובה, כמו נוטשה. יש לציין שיתכן ו'רטש' היינו 'נטש' ע"פ התחלפות האותיות למנ"ר, ואכן מצינו בכמה מקומות שאותיות נ' ור' מתחלפות זב"ז: רש"י ערכין לג. – קציר – קצין דנ’ מתחלפת בר’ כדכתיב נְבוּכַדְנֶצַּר נְבוּכַדְרֶאצַּר; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא ו:יד – מורבכת... י"א מורבכת מלשון נבוכים - בזמן שהן רותחין הן נבכין; נ' [ור'] משמשין כגון נאצר ראצר. וכן מצינו ענין זה כמה פעמים בספר תוספת ברכה לר' ברוך הלוי עפשטיין: תוספת ברכה ויקרא ו:יד - עכן בן כרמי (יהושע ז:יח), בספר דה"א (ב:ז) הסב שמו לשם עכר...; תוספת ברכה ויקרא ו:יד - והרבה מלים מעברית כשמתרגמים בארמית מתחלף בהן הנ' עם הר' כמו: טמן-טמר; תוספת ברכה ויקרא ו:יד - בן-בר; תוספת ברכה ויקרא ו:יד - בנות-ברתי. [37] איוב מא:י - עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר; תרגום - זרירוהי תנהר נהורא. [38] מ"ב ד:לה - וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו; רש"י - ויזורר – נתעטש. ופי' נימוקי יוסף שהיא לשון פישוט זרועות: נ"י ב"ב ד. - לעשות מחיצה י' טפחים בין הגגים כדי שאם יעבור שום אחד מהם לגג חבירו יהא נתפס כגנב ולא מצי משתמט ולומר אימצוריה - כמו אימזורי, כדכתיב: ויזורר הנער, דהיינו פישוט עצמות (מ"ב ד). והשוה רבינו חננאל שם; וכן הביא ערוך, ערך 'מצר' ב'. ועכ"פ הכל ענין התפשטות והשתרעות. [39] מעין פיזור והתפשטות הרוח והלחלוחית שגורמת העטישה. [40] "תפילת טל" חוברה ע"י ר' אליעזר הקליר (עלי תמר, ירוש' תענית א:א). [41] תפילת טל (הפיוט): זֶרַע בָּן עִתִּים חִפַּשֹ. לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס. טַל זוֹרֵר עַל פַּס. כְּבַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס; פירוש בית לוי למחזור - זורר - לשון פיזור. וקרובה "זורר" למלאכת "זורה" (ע' רד"ק 'זור', 'זרה') ענין פיזור, ומובא בירושלמי מקרה הדומה לעיטוש: ירוש' שבת ז:ב - רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה נ.ב. - דין זה אינו מובא להלכה. ע' תשובות רע"א א:כ לנימוקיו בענין. [42] ש"א יג:כ - לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ; ת"י - לְחָרָפָא גְבַר יַת פְּרָשֵׁיהּ. תה' ז:יג - חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ; רש"י - פורביר"א בלע"ז; לעזי רש"י - לע"ז: פורבי"ר forbir , תרגום: לצחצח. והוא גם לע"ז רש"י ל"ברק" באיוב כ:כה, כא:כד. וכן ל"למרק" ביר' מו:ד. כולם מורים על חידוד וצחצוח, כי פעולות קשורות הן, הברזל המחודד הוא המבריק והמצוחצח והממורט (ומעין המשמעות המקורית של המלה furbishבאנגלית, המורה על השחזה ועל הברקה וצחצוח). [43] בר' כה:ג - וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים; רש"י - ולטושים - הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה, ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר: וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (ש"א ל:טז), שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו. [44] ישע' כא:טו - מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה; רש"י - וחרב נטושה - פשוטה על פני הארץ... ד"א נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נ' בל' כענין שנא': לעשות לו נשכה (נחמיה יג:ז) - כמו לשכה. [45] כגון אביו של רד"ק: ס' זכרון לר"י קמחי (דף 71) - חלוף דטלנ"ת: לטושה, נטושה. [46] רד"ק ישע' כא:טו - חרב נטושה שפשטה בארצם... ויש מפרשים כמו לטושה. [47] וכן בתלמוד פרש"י "נטושה" כלשון השחזה, היינו מחודדת: סנהדרין צה: - אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: מַגָּלְךָ נטושה?; רש"י - מגלך נטושה - שחוזה מגלך להרוג את אלו. [48] אגרות הקודש (חלק ד, דף רפ"ט) - כשם שהמאור התפשטותו הוא אור המאיר, כן הוא באור המתקבל בדבר המלוטש מתפשט באור המאיר, היינו שהוא טופח ע"מ להטפיח.ויש להוסיף ג"כ שהשחזת אבנים טובות ומתכת גורמת לפיזור שיירים וזיקים לכל עבר. [49] וי' יד:מב - וטח את הבית; תמ"י - ויתטש ית ביתא. [50] פסחים ל: - אין טשין את התנור באליה; רש"י - טשין - לשון טח. [51] תוספתא גיטין ז:י - נמחק או שנטשטש. וקרוב לכך גם ענין שפשוף ולטישה, כגון: ביצה לד. - ואין טשין אותן במטלית; רש"י - טשין - שפין. [52] דב' לב:יח - צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי; רש"י - תשי - תשכח. ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם. [53] והעיר רח"ק נ"י על הביטוי "דבי נשא" המופיע רבות בתלמוד (רש"י [שבת כג:] פ' או כלשון אביו או חמיו), שהציע בעל המוסף הערוך שמקורו מענין שכחה: ערוך (נשא א') - גברא דזבן אדעא אמצרי דבי נשא (ב"ב יב:) - פי' סמוך לשדה של חמיו... א"ב - פי' בית הנשכח, כי הנשים הנשואות שוכחות בית אביהם, מלשון: נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת... בֵּית אָבִי (בר' מא:נא). [54] ח"ש (ערך תש, ת"ד) - "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" - מלשון נתישה, והיינו חולשת כח הדביקות בה'... צור שילדך עזבת, במעמד ההתש וחולשת כח הדבקות בו. כי גם פעל "תש" בעצמו הוא כפי הנראה מלשון נשה, [כדוגמת] "גִיד הַנָּשֶׁה" (בר' לב:לג) - דהיינו העתקה וסור הדבקות. [55] ח"ש (ערך נש, ת"ד) - "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (דב' לב:יח) ופירושו, צור שהוא נשכח... וכן "יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי" (ישע' מד:כא), "וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה" (תה' פח:יג)... שהוא ענין העתקה שמעתיק את הדבר מזכרונו והשגחתו. והשוה תורה תמימה (דב' לב, אות נח) שהציע ששרש "תשי" הוא 'נתש', כלש' "תש כחו", חלש. וראה גם תורת חיים לסנהד' מו., שפ' "תשי" כלש' טלטול, כמו "ויתשם". וראה גם מדרש שכל טוב (בובר) בר' לב:לג, שפ' את לש' "גיד הנשה" בעצמה מענין שכחה, והציע שיסוד כולם חלש. (והשוה גם רד"ק, ערך 'נשה'). [56] היינו את הפסוקים "ונשיתי" ו"נשני" שמביא רש"י בפירושיו (המובאים כאן). [57] שכן במקום אחר השווה רש"י את עניני "עקירה" ו"קפיצה": בראשית כח:יז - אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם; רש"י - שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזו היא קפיצת הארץ האמורה. [58] רד"ק חברו בערך 'נשת', ומנחם חברו בערך 'שת' (מחלקה ה'), ע"ש. [59] בר' לב:לג - לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה; רש"י - גיד הנשה - ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן: נשתה גבורתם (יר' נא:ל), וכן: כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים את כל עמלי (לקמן מא:נא). [60] רד"ק (ערך נשה) - גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב:לג), אמרו רבותינו ז"ל (חולין צא.): כי נקרא כן שנשה ממקומו ועלה, כלומר כאילו שכח מקומו וסר לו ממנו. ושמא יש להציע שגם רש"י רמז שהמושגים "עקירה" ו"שכחה" קרובי ענין הם (היינו עקירת הזכרון), ולכן הסביר את רוב נגזרי שרש 'נשה' כלשון עקירה בעוד שפירש "תשי" כלשון שכחה. וכן לפירוש ב' של רש"י, הרי התשת כח אינה אלא עקירת כח, בדרך החלשה טבעית. והשוה רש"ר הירש בפירושיו לבראשית לב:לג, דברים טו:ב. [61] ח"ש עצמו מפרש את ההקשר בין 'תיש' (זכר העזים) לשורש 'תש' (חלישות כח הדיבוק) באופן אחר ד"תיש" נקרא כן ע"ש שיכול לנתוש ענפי האילנות או ע"ש לשון סגי-נהור כאלו נחלש אבל באמת חזק הוא. [62] ופסוק זה במשלי נדרש כלשון התשת כח גם בדרך אחרת: איכה רבה ה:א - ר' יצחק פתח: זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ (משלי ל:לא), בנוהג שבעולם אדם מגדל שני זרזרין בתוך ביתו אחד גדול ואחד קטן כובש את הגדול לפני הקטן; חידושי רד"ל - כובש את הגדול לפני הקטן - דרש או תייש שמתיש כח הזרזיר הגדול, אשר כח במתניו (ודרש "או" כמו "דהא" לפני הקטן). [63] היינו שנדרשת מהמלה "תיש" שמעשה הבעילה מתשת את כח האדם (וכלשון רמב"ם [דעות ד:יט] "כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש"). ושמא יש לרמוז מכאן קשר גם לחיוב עונת האשה שנלמד מן התיש והאילi, כמובא ברש"י, פ' וישלח: בר' לב:טו - עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים; רש"י - עזים מאתים ותישים עשרים - מאתים עזים צריכות עשרים תישים... ובבראשית רבה (עו:ז) דורש מכאן לעונה האמורה בתורה... הספנים אחת לששה חדשים... נראה בעיני שלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי טורח המוטל עליו, שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשרה עזים... ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה נקבה אחת לזכר. ~~~תת-הערה: iושמא באה המלה "איל" לרמוז ללשון אֵיל וכח שצריך למעשה העונה... אבל כח זה הולך ותשש עם הפרזה על המידה, כדברי רמב"ם הנזכר. [64] סנהדרין לח. - אדם נברא בערב שבת... שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. [65] תנחומא (בובר) חקת נב - אילו היתה [ארץ] חשבון מליאה יתושין, אין כל בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר. [66]שבת עז: - חמשה אימות הן, אימת חלש על גבור: אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל. [67]ויקרא רבה כב:ג - אמר ר' אחא בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו... ואפילו על ידי יתוש טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים... וזימן לו הקדוש ברוך הוא יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו התחיל מנקר את מוחו. [68] משלי כז:כב - אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ. [69] רש"י שמות כז:כ - כתית - הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים. [70] כפי שרש"י פירש לשון 'נתש' כעקירה מהשרש, כגון: יר' כד:ו - וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ; רש"י - אתוש - ל' עקירה. וכך נקט במלה זו בפתרון שרש 'נסח' (וגם "לְשָׁרֵשׁ" במובן תלישה מהשרש): דב' כח:סג - וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה; רש"י - ונסחתם - ל' עקירה וכן: בית גאים יסח (משלי טו:כה), איוב לא:ח - וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ; רש"י - וצאצאי ישורשו - יעקרו השרשין. [71] שמות כג:יא - וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ... [72] דב' כט:כז - וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. [73] יר' יב:יד - כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם. [74] מדרש תהלים סה:ו. [75] יר' יב:יד-טו - ...וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם. וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ [76] אברבנאל יר' יב:יד-טו - ...ואת בית יהודה אתוש מתוכם ובזה הודיעו שיפקוד גלות בבל וישיבם לירושלם. [77] יר' לא:לז-לט - הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִבְנְתָה הָעִיר לַה'... לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם.