top of page
  • yehoshua steinberg

Re’eh: The Slippery Year? ~ Yehoshua Steinberg

Article abstract for Parashat Re'eh:

The word שמיטה (shemita), mentioned in our Parashah, refers to the Sabbatical year, during which the Land of Israel is to rest, as well as waiving unpaid debts. However, the meaning of the root שמט in the rest of Scripture is unrelated to these laws at all, instead relating to nuances of falling and slipping. This article examines the hidden aspects of this word in an attempt to lay bare the underlying meaning of this root, including its connection with the other words in the Holy Tongue containing the letters מט.

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ... כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'... אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ... קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ (דברים טו:א-ט).

At the end of seven years you shall make a release. This is the matter of the remission, every creditor shall remit his grip from what he has lent his fellow… for He has proclaimed a remission for God… with your brother you shall remit your hand… the seventh year approaches, remission year and you will look with evil upon your destitute brother and you will not given him… (Deut. 15:1–9).

In the above-cited excerpt, the root שמט (remission, release) appears six times. It only appears twice more in the entire Pentateuch![1] Every appearance of this root in the Pentateuch is linked to the Sabbatical year.

However, in seven other places in the Bible, this root’s meaning is unconnected to the Mitzvah of the Seventh Year. Instead, it bears other meanings such as falling, slipping, weakening and disintegration. For example: II Sam. 6:6 - And Uzzah reached out to the Ark of G-d and grasped it for the oxen had dislodged [שָׁמְטוּ] (it); Radak (paraphrased) - כי שמטו הבקר - “Meaning, their limbs broke off… but according to Targum Yonatan the meaning is that the oxen caused it to slide down.”[2] II Kgs. 9:33 - He said "Push her[3] out of the window" [שִׁמְטוּהָ] and they pushed her out [וַיִּשְׁמְטוּהָ]; Radak - “They dropped her from the window to the ground.”[4]

Similarly, the Mitzvah of the Sabbatical year, in a certain sense, means the weakening of one's grip on his land and money, effectively rendering them ownerless and letting them slip from his possession.

With this in mind, we can suggest a larger connection between roots containing the two-letter string מט, which all have in common one or more of the following qualities: A) falling, collapsing, B) giving in, bending over, and curdling inwards, C) throwing, placing down, hurling. Related to collapsing is the prevention of collapse, namely: D) to lean on, to be supported.

Let's analyze the roots, one by one:

1. מט / התמוטטות (slipping, inclining to fall[5]) - Lev. 35:45 - And his means falter [וּמָטָה יָדוֹ] in your proximity; Ibn Ezra - “וּמָטָה יָדוֹ - from the same derivation as: לא ימוט , he will never falter (Ps. 112:6), and the מ is part of the root, as in: and my foot falters [ [מטה רגלי (Ps. 94:18)… and you shall support him, this is the opposite of מטה ידו, that he should not fall.”[6] Ps. 17:5 - my footsteps did not falter [נָמוֹטּוּ]; Metz. Zion - “נָמוֹטּוּ - this means slipping or being about to fall, as in: Their foot will falter [תמוט] (Deut. 32:35).”[7] Other words related to this root include:

I. [8]מטה (downwards, a low-lying place, bottom) - One reaches the place described as מטה by falling or collapsing. Ex. 26:24 - They shall be equal at the bottom [מִלְּמַטָּה].[9]

II. [10]מִטָּה(cradle / bed) - Because this article of furniture is made for sleeping upon, a person essentially leans / reclines upon it. Gen. 48:2 - And he sat up in the bed [הַמִּטָּה].[11] Song 3:7 - the bed of Solomon.[12]

III. [13]מַטֶּה (a cane or walking stick) - This sort of implement provides support to prevent falling: Ex. 4:20 - Moses took the staff of G-d in his hand.[14]

2. מטל (iron tool) - According to Ramban, a מטיל is an iron tool that is brought down with force [להטיל אותו] against an object in order to smash it, i.e., to cause it to collapse: Job 40: 18 - His limbs are like an iron weight [כִּמְטִיל]; Ramban - “An iron מטיל is a large hammer that a man wields against a boulder to smash it, as in: they cast [וַיָּטִלוּ] the wares that were on the ship into the sea (Jonah 1:5).”[15]

3. מטר (rain) - In addition to precipitation, we find the verb מטר used in other senses, such as coals: He will rain down [יַמְטֵר] coals upon the wicked (Ps. 11:6).[16] From here, Ramban infers that מטרmeans throwing, or falling from above: Ex. 16:4 - Behold, I shall rain down for you food from heaven; Ramban (paraphrased) - “Onkelus is of the opinion that this means descending… but it would seem to be as in Lam. 3:12, like a target [כַּמַּטָּרָא] [sd1] for the arrow, even though it is a different root, because any throwing that comes from above… is called מטרה, because arrows rain down upon them.[17]

4. חמט (multiple meanings) - A חומט is one of the impure type of vermin listed in Parashat Shemini (Lev. 11:30). The following are various explanations of the word: A) Rashi interprets this word as snail, both here and elsewhere.[18] B) We find the root חמט as the Aramaic Targum of the Hebrew root כרע, which means to bend over or fall: Isa. 46:1 - Bel is kneeling [כרע], Nebo is doubled over. Their idols were loaded on the beast and animal; Targum Yonatan renders כרע there as ;חמיט[19] Alshich - “Bel is kneeling… - This verse refers to the statue of Nebuchadnezzar, which fell over after the incident of Chanania, Mishael and Azariah, and Daniel caused it to be broken into pieces because of Daniel.”[20]) We also find various meanings of the root חמט in Rabbinic parlance, such as in the Mishnah: Shabbat 54b - “males (rams) may not go out with a wagonette, so that their tails don't get damaged [לחמטן]”; Rashi explains that the word לחמטן in this context means bruised, i.e. that the tail not be injured by being dragged over rocks and pebbles.[21] From Piskei HaRid (there), it seems that the tail gets bruised against the ground due to its weight and the fact that it faces downward (compare this to the translation of כרע, as we mentioned above in connection with Isa. 46:1): Piskei HaRid - “so that their tails don't get bruised - meaning, because their tails are so long and fat, they will be perforated if they get scratched by the ground. He bent over [הִכְרִיעַ] the chosen of Israel (Ps. 78:31) - the Targum of הִכְרִיעַ is אחמט.”[22] D) We also find a חומטון in the language of the Sages. This refers to earth with a high salt content: Shabbat 31a - “This can be compared to one who asks his agent, ‘did you mix into it [the stored wheat] a קב חומטון’ [to preserve it]?”; Rashi - " קב חומטון- salty earth which keeps the fruits from becoming wormy."[23] [Perhaps Rashi's reference to "worms" here implies that the Talmudic term חומטון derives from the Biblical word חומט - snail.[24] Note that R’ David Tzvi Hoffman (Parashat Shemini) suggests that a snail is called a חומט because it curls up into its shell in times of danger - similar to the Targum of כרע as חמיט. He noted that the word חמיט refers to curling inwards or shriveling in Targum Suri (Peshitta) as well].

5. קמט (shrivel, fold) - For example, this refers to skin that dries up and withers (in effect collapsing into itself): Job 16:8 - You have shriveled me [ותקמטני], it has become a witness against me; Metz. Zion - “ותקמטני - This means shriveling,[25] as in: who were cut down אשר] קמטו] before their time (Job 22:16).”[26]

6. שמט (to slip) - The words שמיטה and השמטה also share the general meaning of falling, as shown above. Meaning, we are commanded to loosen our grip on our possessions for at least one full year, freeing ourselves for spiritual pursuits.

Our very act of relinquishing our property is what gains us the Torah's promises of bountiful crops and our secure dwelling on the land: The land will give its fruit and you will eat your fill, you will dwell securely upon it (Lev. 25:19).

May we all be blessed with peace, security, spiritual and material blessing without end, and may our legs never falter beneath us. Amen.

[1] ורק עוד פעמיים בחומש, פעם אחת בפרשת משפטים ופעם אחת בפרשת וילך, אמנם בפרשת בהר (מקום שהביא רש"י "מה ענין שמיטה אצל הר סיני") - השרש 'שמט' לא מוזכר אפילו פעם אחת! [2] ש"ב ו:ו - וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר; רד"ק - כי שמטו הבקר - נשמטו הבקר, כלומר נתפרקו איבריהם... ולדעת יונתן... שתרגם ארי מרגוהי תוריא פי' שמטוהו והורידו, ותרגום ונדחה ידו - ותתמריג ידיה. [3] את איזבל. [4] מ"ב ט:לג - וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ וַיִּשְׁמְטוּהָ; רד"ק - שמטוה – הפילוה מן החלון לארץ. [5]'מט' הוא שרשן של כל המלים בפסקה 1 כאן, לדעת מחברת מנחם. ולדעת רד"ק, המלים נחלקות לג' שרשים: 'מוט' / 'מטט' / 'נטה'. [6] וי' כה:לה - וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ; אב"ע - ומטה ידו - מגזרת: לא ימוט (תה' קיב:ו), והמ' שרש, וכמוהו: מטה רגלי (תה' צד:יח) והחזקת בו הפך ומטה ידו שלא יפול. [7]תה' יז:ה - בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי; מצ"צ - נמוטו - ענין המעדה ונטיה לנפול, כמו: לעת תמוט רגלם (דב' לב). [8] שרשה 'מטט' לרד"ק, 'מט' למנחם. [9] שמות כו:כד - וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה. [10] שרשה 'מטט' / 'נטה' לרד"ק, 'מט' למנחם. [11] בר' מח:ב - וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. [12] שה"ש ג:ז - מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. [13] שרשה 'נטה' לרד"ק, 'מט' למנחם. [14] שמות ד:כ - אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. [15] איוב מ:יח - גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל; רמב"ן - מטיל ברזל הוא הפטיש הגדול שאדם נוטל על הסלע ויפוצץ אותו, מלשון: וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים (יונה א). מנחם חבר פסוק זה בערך 'טל', במחלקת השלכה והשאה (וכ"כ יריעות שלמה ב:מג,א), ולכאורה סבר שהיא חנית גדולה המוטלת ונופלת על האויב. לעומת מנחם, רד"ק וסייעתו חברו את שם העצם "מְטִיל" בערך 'מטל' – היינו שהוא שרש בפני עצמו, ולא ציינו קשר כלשהו בינו לבין הטלה, שפסוקיו חברוהו בערך 'טול'. רמב"ן הביא ראייה למשמעות "מְטִיל" ממלת "וַיָּטִלוּ", שפי' כל המפרשים מלשון השלכה, כגון: יונה א:ה - וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים; מצ"ד - ויטילו - השליכו (וראה רד"ק יחז' לב:ד, מצ"צ ש"א יח:יא). מכאן נראה שסבר רמב"ן ששניהם נגזרו משרש אחד, בדומה לשיטת מנחם, ובניגוד לרד"ק. [16] תה' יא:ו - יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים. [17] שמות טז:ד - וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם; רמב"ן - דעת אונקלוס שהוא לשון ירידה... יתכן שיהיה מענין: כַּמַּטָּרָא לַחֵץ (איכה ג:יב), אע"פ שהוא שרש אחר, כי בכל זריקה אשר תבא מלמעלה יאמרו כן, ותקרא "מטרה" על שם שימטיר עליה החצים. והשוה למה שהבאנו בענין שרש 'מטר' במאמרינו לפ' תצוה, ובהערות שם. [18] רש"י וי' יא:לט - החמט - לימצ"ה. תה' נח:ט - כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ; רש"י - שבלול - יש פותרין לימצ"א בלעז. וכן פירש"י "חומט" ו/או "שבלול" (שבת עז:, חגיג' יא., ובמו"ק ו: נקט במלה "לימצו"ן". ומעניין שהמלה כנראה זהה גם בארמית, שכן פירשו "שבלול" גם במדרש (ב"ר נא:א) בלשון "לימצא" (ובילקוט [תהלים, רמז תשעו] גרס "לומצון"). [19] וראה גם תמ"י (תרגום מיוחס יונתן) דב' כח:לה, והתרגום לאיוב ד:ד ותהלים עח:לא. [20] ישע' מו:א - כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה; אלשיך - כרע בל קרס נבו כו'. אמרו פסוק זה על צלם נבוכדנצר, שנפל אחר מעשה דחנניה מישאל ועזריה, ונעשה אברים אברים ע"י דניאל. סיפור נפילת צלמו של נ"נ הוזכר בחז"ל (קה"ר יב:ט, זהר ב:קעה.) אבל לא נזכר שם שדניאל שיבר את הצלם. ובש"ס (סנהדרין צב:) מצינו שהעצמו יבשו שהחייה יחזקאל טפחו לנבוכדנצאר על פניו אחרי שהפיל חמ"ו לתוך האש.וכן במדרש שהש"ר ז:ח ותנחומא (נח י) האריכו בסיפור חמ"ו ולא נקט פרט זה. ולולא דמסתפינא אמינא שמקורו של האלשיך בספרים חיצונים, וד"ל. [21] שבת נד: - ואין הזכרים יוצאין בעגלה - כי היכי דלא לחמטן אלייתיה; רש"י - דלא ליחמטן - שלא ילקו בסלעים וטרשים, בלציי"ר בלעז [לפצוע]. ובדומה לכך, ר"ח פתרה כלשון עיפוש: רבינו חננאל - פי' דלא נחמטה שלא יעלה כעין עיפוש באליה. [22] פסקי רי"ד - כי היכי דלא ליחמטן אליתייהו. פי' שאליותיהן גדולות ושמינות יישברו אם יגרדו אותן על גבי קרקע. וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ (תה' עח:לא), תרגומו: אחמט. [23] שבת לא. - משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה; רש"י - קב חומטון - ארץ מלחה, ומשמרת את הפירות מהתליע. [24] וראה גם "קובץ ליקוטי הערות וחידושים ר' יוסף אדלר", דף ק"ל (גאב"ד טורדא ונשיא לשכת הרבנים בטרנסילבניה), שהסביר בטוב טעם את הקשר לכלי המכונה "חמיטה" (מעשרות א:א). וצ"ע בענין העוגה הדקה הנק' "חמיטה" (טבול יום א:א), ושמא י"ל שנקראת כן ע"ש שהיא נאפית בכלי הנקרא "חמיטה" הנ"ל (כדוגמת "חביתה" ע"ש הכנתה ב"מחבת"). [25] לעוד נימוקים בענין שרש 'קמט', ראה את מאמרינו לפ' צו. [26] איוב טז:ח - וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה; מצ"צ - ותקמטני - ענין כווץ, וכן: אשר קמטו (איוב כב:טז).

50 views0 comments

Recent Posts

See All


bottom of page