Parashat Shoftim article abstract:
Regarding the laws concerning accidental manslaughter, the Torah relates the case of a blade flying off the handle of an ax in the course of a man cutting a tree. The word used for "swinging" here is ונדחה, from the root נדח, a root appearing in the Pentateuch only in the book of Deuteronomy. We examine the meaning of this word and its inter-relationship with the gamut of other words in the Holy Tongue containing the two-letter string דח.
Shoftim:
וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי (דברים יט:ה)
And when he comes with his friend to the forest to chop wood, and his hand was pushed (ונדחה) on the ax [while attempting] to cut the tree, and the iron skidded off from the wood and reaches his friend and he dies—he [the murderer] shall flee to one of these cities and live (Deut. 19:5).
In this passage, when the Torah describes the matter of the unintentional slayer, who is sentenced to flee to a City of Refuge, it uses the word ונדחה to denote the axe slipping out of the murderer’s hand.
According to Machberet Menachem,[1] the word ונדחה is derived from the two-letter root דח (a root which appears in the Pentateuch only in the Book of Deuteronomy). Menachem groups the following verses into one category as all derived from the root דח and all refer to pushing and passing over: Ps. 118:13 - You have surely pushed (דחה דחיתני) me to fall;[2] Ps. 62:3 - Until when will you plan against a man? You shall all be murdered like a leaning wall, a pushed-over (הדחויה) fence;[3] Isa. 27:13 - It will be on that day, a great shofar will be blown, and those lost in the Land of Assyria and those pushed away (והנדחים) in the Land of Egypt will come…;[4] Isa. 16:4 - Those who I pushed (נדחי) away shall live among you; [5] II Sam. 14:14 - …And think thoughts, so that nothing to push away will be pushed away (ידח ממנו נדח);[6] II Sam. 14:13 - …So that the king will not return [he whom] he pushed away (נדחו).[7] - All of these are expressions of pushing away. From this are derived the following: Isa. 4:4 - If Hashem will wash away the excrement of the Daughters of Zion, and the blood of Jerusalem He will rinse (ידיח) from her midst…;[8] There they shall rinse the elevation offering[9] - these refer to the notion of washing, removing, and rinsing away the dirt and blood.
I think that we can equate this root דח to other roots which use the letters דח. It appears that the common denominator for all of these roots is that they are all related to the concepts of pressure, pushing, ejecting / dropping. We will examine each of these words individually:
דחף (pushing) - The Talmud (Makkot 7b) expounds: “'If suddenly' (Num. 35:22) excludes [somebody who collided with another at] a corner, 'without enmity' excludes somebody who hates, 'he pushed him' (הדפו) [10] means he physically pushed him with his body (שדחפו בגופו).”[11] Lev. Rabba 24:6 - “And Gehazi approached to push her (להדפהּ) (II Kgs. 4:27) – R’ Jose b. Chaninah says: ‘he pushed her at the glory of her beauty.’”[12] Similarly, Sefer HaAruch mentions that the Targum Yerushalmi translates להדוף as למדחף.[13]
דחס (trampling) - This word found in the Talmudic vernacular,[16] and denotes leaning and pushing (two different ways of applying pressure). The Talmud (Yevamot 102a) relates: “R’ Yehuda says in the name of Rav: ‘the permit of a sister-in-law [whose husband died without children] to the marketplace [i.e. to marry somebody other than her deceased husband’s brother] depends on slipping [the shoe] from most of the heel… because the entire pressure of the foot is borne (דחיס) by it [the heel].’” Rashi (there) explains that דחיס means that he presses his foot.[17] Furthermore, the Talmud (Yevamot 103a) cites Amimar, who says that one who performs the commandment of ‘chalitzah’ must press his foot (Rashi: into the ground).[18] Similarly, the Talmud (Yevamot 42a) mentions the word דחסה (pressing) in the context of a man’s prohibition to marry a woman impregnated by somebody else, because during marital relations the man might push (in Rashi’s terminology מעיכה, smash) against the fetus and squash the unborn child.[19]
קדח (drill) - In Scriptural Hebrew, the word קדח refers to inner heat, such as a fire is burning (קדחה) in My nose (Deut. 32:22) which denotes God’s inner wrath, and …the swelling lesions and the burning fever (הקדחת) (Deut. 26:16), which the Torah warns will befall sinners.[20] However, in Rabbinic vernacular, the word קדח refers to puncturing and/or to the instrument used for puncturing. For example, the Mishnah (Shabbat 12:1) says: “He who punctures (הקודח) any amount [on Shabbat] is obligated [to bring a sin-offering].” Bartenura explains that הקודח means הנוקב (he who makes a hole).[21] Similarly, when the Mishnah (Keilim 13:4) lists vessels that are susceptible to ritual impurity, it mentions the מקדח, which Bartnenuro (there) explains is an instrument used to make holes (i.e. a drill, in Modern Hebrew).[22] The thematic connection between the Bible’s usage and Rabbinic usage of the root קדח is that inner heat creates a pressure which presses outwards and sometimes may pierce the body, like we find the malady called קדח in Rabbinic vernacular. The Mishnah (Negaim 6:8) also writes that the type of burn called a קדח[23] cannot become a mark of leprosy, and Maimonides Rambam explains that קדח is a spot which comes from a burning acidic liquid in the body which can pierce one’s skin.[24]
דחן (millet) - Millet is a type of legume mentioned by Ezekiel (4:9).[25] However, R’ Yonah (to Brachot 26a) points out that the hallmark of this legume is that it is not commonly eaten without being smashed and ground up (which creates Halachic ramifications concerning the proper blessing to recite over this food). Smashing is the result of applying pressure, so the two concepts are certainly related.[26]
We conclude with a prayer that G-d redeem and gather the Jewish people from all corners of the world, in fulfillment of the prophecy: Even if your pushing away [נדחך] will be at the edge of the heavens, from there Hashem, your God, will gather you, and from there He will take you (Deut. 30:4).[27] Amen V’Amen!
[1] לעומת שיטת ריב"ג ורד"ק ,שחילקו את הפסוקים לשלשה שרשים:'נדח', 'דוח' ו'דחה'. אולם, כתב רד"ק בערך 'דוח' ש'דוח' ו'נדח' הם "שני שרשים בענין אחד". וכן התלבט בפסוק "נדחי ישראל יכנס" וחברו גם בערך 'דחה' וגם ב'נדח'). [2] תה' קיח:יג - דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל; מצ"ד - דחה דחיתני - אף אם הם דחו אותי לנפול בארץ עכ"ז ה' עזרני ולא יוכלו לי. [3] תה' סב:ד - גָּדֵר הַדְּחוּיָה; מצ"ד - וכגדר הנדחה ממקומה. [4] ישע' כז:יג - וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; רד"ק - נדחים בכל פאה ומפוזרים. [5] ישע' טז:ד - יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי; רש"י - יגורו בך נדחי - בני ישראל הבורחים. [6] ש”ב יד:יד - לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח; רלב"ג - שלא יהיה נדח אחד מן האנשים שידמה בנפשו לברוח מהמות. [7] ש”ב יד:יג - לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ; רש"י - אבשלום בנו שנדחה ממנו וברח לו. [8] ישע' ד:ד - וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ; רש"י - ידיח - ל' רחיצה בל' משנה ובמקרא ושם ידיחו את העולה (יחזקאל מ). [9] יחז' מ:לח - שָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה; רש"י - ידיחו את העולה - ירחצו את הקרביים. [10]ושרש 'הדף' בעצמו הרי אינו אלא חילוף מיקום אותיות (וחילוף אותיות אחע"ה הקרובות) של 'דחף', וכך הביא בתרגומנא: תרגומנא (שמות כג, דף תיט - ת"ד): 'הדף' למפרע - 'דחף'... כי הה' והח' אות אחת ממש. [11] מכות ז: - אם בפתע - פרט לקרן זוית, בלא איבה - פרט לשונא, הדפו - שדחפו בגופו. [12] ויקרא רבה (מרגליות) כד:ו - וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ (מ"ב ד:כז). אמר ר' יוסי בר' חנינה שדחפה בהוד יפיה. [13]ערוך (ערך 'דחף') - להדוף את אויביו תרגו' ירושלמי למדחף ית בעלי דבבך. תרגום זה מובא גם בספר תוספות וחילופין תרגום ירושלמי. [14] שמ' ג:ט - הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם; ת"א - דוחקא דמצראי דחקין להון. [15] בר' יט:טו - וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט; ת"א - ודחקו מלאכיא בלוט. שמ' ה:יג - וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים; ת"א - ושלטוניא דחקין. [16] השרש נמצא רק בתלמוד פעמים בודדות, ולא מצאנו הופעה בתרגומים. [17] יבמות קב. - אמר רב יהודה אמר רב: התרת יבמה לשוק - בשמיטת רוב העקב... דכולא חיילא דכרעא עליה דחיס; רש"י - דחיס - נסמך לשון דחיס בריימב"ר בלעז לעזי רש"י: לחץ. [18] יבמות קג. - אמר אמימר: האי מאן דחליץ, צריך למדחסיה לכרעיה; רש"י - למדחסיה - לדחוף רגלו בקרקע. [19] יבמות מב. - משום דחסה; רש"י - דחסה - שממעכו בשעת תשמיש. דחסה לשון לחץ שלוחצו, כדאמר לקמן: גבי חליצה צריך למידחסיה לכרעיה (דף קג.). [20]דב' לב:כב - כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי; וי' כו:טז - אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת. [21] שבת יב:א - הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב; רע"ב - הקודח - הנוקב. [22] כלים יג:ד - הַמַּעֲצָד, וְהָאִזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלֶת, וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים; רע"ב - מקדח - כלי שבו מנקבים הלוחות. [23] יש שהשוו מחלה זו ל"קדחת" המקראית (ע' ערוך השלם, 'קדח' ג'). [24] נגעים ו:ח - הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים; רמב"ם פהמ"ש - וקדח. הנגע ההוה מליחה נשרפה בלהבה בגוף כמורסית והיציאות אשר ינקבו העור ויקצרוהו. [25] יחז' ד:ט - וְדֹחַן וְכֻסְּמִים. [26] וז"ל רבנו יונה: רבינו יונה על הרי"ף ברכות כו. (לפי דפי הרי"ף) - ובפת אורז ודוחן וכיוצא בהן מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות. מיהו נראה למורי הרב נר"ו שיש הפרש בין האורז והדוחן שעל האורז מברך עליו בורא מיני מזונות ואפי' כשהוא שלם אבל על הדוחן אינו מברך עליו כשהוא שלם כלומר, אינו מברך עליו ברכת במ"מ, אלא בפה"א חדא שאין דרכו אלא על ידי כתישה או טחינה. [27] דב' ל:ד - אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.