Tzav
This week's Torah Portion describes the procedure for the sacrifice of birds to as implemented by the Kohen, namely to nip off its neck. This technique is called מליקה in Hebrew, a word used in all of Scripture exclusively in this week's Parashah.
This week's article focuses on this unique term, attempting to pin down its specific meaning, in contradistinction to the many Hebrew synonyms for cutting and clipping, by comparing מלק to the gamut of other words containing the underlying two-letter string לק. "Luck"-ily, there is indeed a pattern shared by all these expressions which helps not only to understand מלק, but indeed the depth of meaning of the entire range of the other words in this group as well.
ויקרא ו:ב - צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.
Command Aaron and his sons and tell them, 'These are the laws of the Olah [sacrifice]. It is the Olah which burns (עַל מוֹקְדָה) on the altar all night until the morning… (Lev. 6:2).'
Onkelus and Targum Yonatan disagree on the translation of מוקדה. Onkelus renders it: which burns; Yonatan says that it is the location where the fire burns on the altar.[1]
The Rishonim debate this same issue. Some translate מוקדה per Onkelus, i.e. burning / combustion. For example: Machberet Menachem (entry קד) - עַל מוֹקְדָה - this means burning. Radak (entry יקד) - עַלמוֹקְדָה (Lev. 6:2) and וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (Lev. 6:5) in both verses, תוקד / מוקדה means burning.[2] Rabbeinu Bachye (Lev. 6:2) - על מוקדה is similar to על האש, on the fire. As in the verse: יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire (Isa. 10:16).
Other Rishonim interpret מוקדה as the place where the fire burns, as per Targum Yonatan: Ps. 102:4 - My bones are charred as a מוֹקֵד; Rabbeinu Yosef Chiyun - מוֹקֵדis the place where the fire burns constantly. The root is יקד, as in יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ (Isa. 10:16). עַל מוֹקְדָה (Lev. 6:2); Metz. Tzion –נחרו כמוקד - this is the place where the fire burns - similar to עַל מוֹקְדָה (Lev. 6:2).[3]
This seems to be how Rambam translates מוקדה as well, because he calls a כירה (a stove) a "מוקד", a place where fire burns: Rambam (Peirush Hamishnayot Keilim 5:2) - כירה is a מוקד (in the Arabic original, the word for כירה is מסתוקד)[4] built to cook foods on it. It has place for two pots.
Regardless of whether מוקדה means burning or the place where fire burns, it is related to fire. There are many words for fire in לשון הקודש, each emphasizing a unique characteristic.[5] For example, דליקה, according to Rashi, [6] refers to fire in the sense of pursuing (in Leshon kodesh, דליקה also means pursuing - see Gen. 31:36), meaning a spreading fire. מדורה, in contrast, is a fire that is arranged and orderly. Then there is יקוד, which is a contained and safeguarded fire, as Malbim explains: Isa. 10:16 - יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire; Malbim: "יקד is set apart from its synonyms, meaning a large fire in an enclosed area." The Mishnah (Shabbat 1:11, Tamid 1:1) calls the מוקד a "מדורה", meaning a regulated fire. In Tractate Yoma (22a), Rashi compares מוקדה to מדורה, since the translations are similar: "Every time it states מוקדה, the intention is a controlled מדורה, fire." In short, the יקוד fire is organized, concentrated and contained.[7]
Machberet Menachem (entry קד) teaches that the root of מוקדה is קד. The first sub-section indeed includes verses connected to fire and burning. However, Menachem adds to this entry other sub-sections that appear unrelated to fire:
1. מוקד אש, fire - my bones have dried, like from an oven [כְּמוֹקֵד] (Ps. 102:4). Blazed [וַתִּיקַד] to the lowest depths (Deut. 32:22). יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ, it will burn like a fire (Isa. 10:16). עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, burns on the altar (Lev. 6:2). These mean burning.
2a. קדקוד, head - onto the head [קָדְקֹד] of the one who was separated from his brothers (Gen. 49:26). From the bottom of his foot to the top of his head [קָדְקֳדוֹ] (II Sam. 14:25).
2b. קידה, to bow down - וַיִּקֹּד הָאִישׁ, the man bowed (Gen. 24:26). וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, they bowed down (Gen. 43:28). To bow down with the head. [8]
3. קידה, a type of spice or perfume - And of "cassia" [וְקִדָּה] five hundred [shekel weights] (Ex. 30:24).
I believe we can find a shared meaning between the words Menachem placed in this entry and the two main meanings expressed above, namely, a controlled, localized fire; and, in a figurative sense, the center for the nerves and thoughts. Based on this premise, we can find a correlation between all three sub-entries of קד that Menachem cited:
1. מוקד - a controlled and localized fire.
2. קדקד - the central nervous system for all living beings. Yonatan[9] at times translates קדקד, head, with the word מוקד, for example: Deut. 11:18 - they will be tefillin between your eyes; Yonatan renders the words between your eyes, as against your head [קֳבֵיל מוֹקְדֵיכוֹן], between your eyes [בֵּין עֵינֵיכוֹן][10] (as explained by Keter Yonatan, that מוֹקְדֵיכוֹן means (קדקדכם.[11] Deut. 6:8 - as tefillin between your eyes; Yonatan - לִתְפִילִין עַל מוֹקְדָךְ כֻּלּוֹ קבֵיל עַל עֵינָך.
2b. The verb קידה (bowing down), derives from קדקד, the head: Gen. 43:28 - וַיִּקְּדוּ - Rashi - aקידה is a bowing and bending of the head [קדקד]. [12]
3. קידה - (a type of spice / perfume). This meaning is derived from יקידה, fire, for some explain that the spice calledקידה is very sharp, like fire.[13] This explanation fits well with those who identify קידה as קושט,[14] such as the Aruch (א' ערך קשט), who calls it "a small tree;[15] its scent is good, its taste is bitter and very sharp."[16]
The author of Yeriot Shlomo[17] suggests that two additional words are derived from the root קד: 1) קדם, east. 2) נקודה (defined in #5 below). These words also appear to be associated with the primary meanings we've discussed:
4. קדם - East, where the sun rises, the literal and figurative spark that begins, and upon which depends a multitude of daily activities (similar to the fire on the מזבח העולה).[18]
5. נקודה - A dark area which appears as though it was burnt (per Rashi, who explains that נקודים is related to the word מוקד, fire): Josh.9:5 - All the bread of their provisions was dry and נִקֻּדִים; Rashi - נִקֻּדִים is "arsiz" [in Old French, meaning burnt (and crumbling[19])]. This is an expression of מוקד, fire.[20] Likewise, Yonatan[21] renders it: כסנין (toasted).[22]
I propose that a number of other words sharing the string קד share similar meanings as well: 6. 7 עקד. 8 שקד. קדש 9. 10 פקד. קדח 11. 12 קדר. רקד, as follows:
6. עקד – tying, gathering, consolidating - II Kings 10:12 - it is the gathering place [בית עקד] for the traveling shepherds; Targum Yonatan - a place of meeting for shepherds on the way; Rashi - this [עקד] is an expression of connecting, the place where the shepherds assemble.
The author of Ahavat Yonatan connects עקד to קידה, based on the Targum Yerushalmi: Ex. 4:31 - וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, they bowed down; Ahavat Yonatan - יקדו - Targum Yerushalmi translates ועקדו as if the word were ועקדו (bound, and not ויקדו, which appears in the verse), because when one bows down on his knees, it appears as though his feet are bound.[23]
7. שקד - diligence, swiftness, unshakable devotion,[24] for example: Jer. 1:12 - for I hasten [שֹׁקֵד] to fulfill My word. Rabbi S. R. Hirsch (RSRH) Deut. 27:9 interprets שקד as "to devote one's thoughts to a particular purpose."
8. קדש - ready (per Rashi): Gen. 38:21 הַקְדֵשָׁה -, harlot; Rashi - "set apart and ready for promiscuity."[25] RSRH (similar to his comments quoted in the previous paragraph about שקד) explains this root as total devotion to a given cause: RSRH Deut. 23:18 - there shall be no harlot [קְדֵשָׁה] - Just as קדוש, holy, means total devotion to what is ethical,[26] קדש means total devotion to the unethical.[27]
9. פקד - a root with many meanings in Scripture,[28] but according to Ramban, they all are based on remembering, guarding, protecting, as follows:[29] Num. 1:3 - all who are fit to go out to the army in Israel, you shall count them [תִּפְקְדוּ אֹתָם]; Ramban (ibid. 2-3) - "The concept of פקידה is remembering and safeguarding, as per the verse: 'Godפקד Sarah (Gen. 21:1)' – and this is its meaning, always. And [here, in the military context] in my opinion it means that no one should be missing. Also, the word פקדון, an item that is given over to another person to watch, is called so because he watches over it and safeguards it."[30] The meanings, safeguarding and remembering, are related to שקד and קדש in that they all signify total devotion and concentration to a specified purpose or goal.
10.קדח (burning / boiling) - Lev. 26:16 - וְאֶת הַקַּדַּחַת; Rashi - "קדחת is a fever that burns in the body. Similar to: For a fire will have been kindled [קדחה] in My nostrils (Deut. 32:22)." Of note is that the verse Rashi cites contains the roots קדח and יקד, both of which denote a burning fire. Here is the verse in context: Deut. 32:22 - For fire will have been kindled [קָדְחָה] in My nostrils and blazed [וַתִּיקַד] to the lowest depths. And similarly: Jer. 17:4 - for you have ignited a fire [אֵשׁ קְדַחְתֶּם] in My wrath, and it will burn forever; Rashi - you have caused my nostrils to burn [יקדתם].
The author of Ohr Chadash further clarifies the connection, stating that it is because both words, ויקד and קדח, derive from the root קד: Deut. 32:22 - For fire will have been kindled [קָדְחָה] in My nostrils; Ohr Chadash - The root of יקד, burning, is קד… and the root of קדח, fever, is קד. The fire burns deep within the material that is on fire.
In the vernacular of the Sages, the term קדח was applied to drilling a hole: Shabbat 12:1 - הַקּוֹדֵחַ [even] the smallest amount is liable; Bartenura - "הקודח is to make a hole." We can explain that the burning sensation of the קדחת likewise feels as if it is boring a hollow clear through the affected area, similar to חום קודר, treated in the following paragraph.
11. קדר (darkness / dimness) - Jer. 8:21 - It turned dark [קָדַרְתִּי]. Sadness gripped me; Rashi - קדרתי is darkness. Ezek. 31:15 - I darkened [וָאַקְדִּר] the Lebanon because of him; Rashi - ואקדיר is darkness.
However, when the Sages use the word קודר, it generally means to boring a hole. For example: Eiruvin 35b - I heard that we pierce [שמקדרין] mountains[31]; Rashi - קודר means to bore a hole. Beitzah 29a - but he may bore [קודר] a "kav."Avodah Zarah 32a - What are "levuv" skins? Those that are torn opposite the heart and pierced [וקדור] with a chimney-like opening; Nimukei Yosef- קדור means that one pierces - קדוח [see entry 10 above] a round hole[32] opposite the heart.
Perhaps the connection between darkness and boring a hole (the two meanings of קדר) can be clarified by examining the Aramaic word קדירה, a cooking pot. The Mussaf Ha'Aruch (entry קדר) writes that a pot is so called because it turns black from the fire upon which it stands.[33] Just as one by-product of heating is blackening, so too can intense heat burn a hole, as in: Avodah Zarah 3a - and the Holy One burns [מקדיר] the sun on them in the summer; Rashi - מקדיר [the sun figuratively] pierces them with its great heat.[34]
Therefore, the two meanings - darkness and piercing - are both “borrowed” from the concept of heat of a fire, which by nature blackens. In cases of intense and concentrated heat, a human being can feel as though a drill is penetrating his flesh.
This description of concentrated heat can help us understand Rashi, who in the Book of Job explains קדר differently from most Rishonim. While most commentaries there follow the common translation of darkness, Rashi uses the root קדר interchangeably with the root קמט, meaning wrinkled: Job 5:11 - to place the humble on high, and to erect theקֹדְרִים with salvation; Rashi - קודרים means their faces were wrinkled [קומטים] from hunger.[35]Ibid. 6:16 - הַקֹּדְרִים from the ice; Rashi - If they encounter ice, they wrinkle [נקמטים] and become קדרים.[36]
What is the connection between קמיטה and קדר? We’ve suggested that קדר is a high, intensive heat. A heat of this sort has the ability to turn objects black, to literally or figuratively bore a hole through them, and to parch, wither and wrinkle them.[37] The result of something wrinkled is that it is gathered and collected.[38] Hence the relationship of קדר, to gathering and concentration.
12. רקד (sifting)[39] - מרקד is one of the thirty-nine forms of labor, to separate the food from the waste. As the Talmud states]: Shabbat 73a - winnowing, choosing, and sifting [מרקד] are all the same; Rashi - They are the same type of work, separating the good from the waste.
In a homiletic exposition, the author of Ramatayim Tzofim[40] explains that sifting is called מרקד, which also means dancing, because of the jumping movements of the flour in the sifter: "Sifting is called ריקוד because when one sifts, he separates the good from the waste, or the opposite. So too, dancing causes the soul to elevate from the physical body." In other words, just as the purpose of sifting is to gather and consolidate the desired flour, so too, the goal of dancing is to focus on the spiritual, and to remove stray, lowly thoughts. The end product of both sifting and dancing is that only the good remains.
An example of dancing that was purely for Hashem’s sake was modeled by King David: II Sam. 6:16 - David was jumping [מְפַזֵּז] and dancing [וּמְכַרְכֵּר] before God; Targum Yonatan - David was dancing and praising God; Ralbag II Sam. 21:21 - David was dancing to show his immense joy in serving God.[41]
Rashi explains that מכרכר is dancing. The commentator Mahari Kara adds that it means to dance in a circle (ibid. v. 14). According to Sefer Harokei'ach, David’s goal was to eliminate haughtiness[42]: Sefer Rokei'ach (Laws of Chasidut, Shoresh Anavah)- One should abandon pride, as Aaron the high priest did, as it states, “[Aaron] cleared the ashes [from the altar]” to humble himself and to remove haughtiness from his exalted level. This was also seen by King David, who danced and jumped before God.[43]
Perhaps we can suggest that King David’s dancing in circles is reminiscent of the gold refining process, which also entails a rapid[44] circular (centrifugal) movement that cleanses the gold from impurities.[45] In this manner, we can differentiate between the two words for dancing: מכרכר and מפזז: The Eitz Yosef commentary explains that the type of gold known as מופז is so-called because it glistens and "dances" in fire: Song Rabba 3:3 - מופז gold (I Kings 10:18) - It appears like sulfur, which sparkles in fire; Eitz Yosef - When [this gold is] heated, it appears pure and clean, and shines with many colors. מופז is like מפזז ומכרכר, dancing and jumping.[46]
The brilliance and sparkle of gold varies according to its degree of purity. The luster of pure gold cannot be compared to the shine of regular gold that contains dross and other impurities.[47]
In conclusion, the purposes of both types of ריקוד are similar. On a spiritual plane, dancing is to cleanse the person from impure thoughts, and to keep his focus and concentration on pure thoughts. Likewise on the physical level, sifting serves to separate flour from its impurities, and to leave the cleansed flour concentrated.
May it be Hashem’s will that we should be devoted [שוקד] and dedicate [מקדיש] our lives to the fire of Torah. May it always burn [תוקד] in our heart and in our head [קדקד], like the קידה on the incense altar. And may we merit to dance [לרקוד] when Mashiach comes, and bow down [ליקוד] before the fiery altar, speedily in our days, amen.
[1] Onkelus: דמתוקדא על מדבחא כל ליליא, burns on the altar all night. Yonatan: וקָיְמָא עַל אֲתַר בֵּית יְקִידְתָּא עַל מַדְבַּח כָּל לֵילְיָא, it was kept on the place of fire on the altar all night. The author of Netinah La’ger explains that Onkelus interprets מוקדה as a verb: נתינה לגר (ר' נתן אדלר) - מפרש [ת"א] "מוקדה" לפעל, והוא [בנין הארמי] אתפעל, משרש 'יקד'. [2] אולם ראה הערה הבאה בענין שיטת רד"ק לגבי מלים דומות משרש 'יקד'. [3] למרות דברי רד"ק שהובאו בפיסקה הקודמת, בפירושו לתהלים רד"ק פירשה כענין מקום האש: תה' קב:ד - כְּמוֹקֵד נִחָרוּ; רד"ק - כמוקד, המקום שדולקין בו האש תמיד יִקָּרֵא מוקד. וכן ציין מלת "יקוד" כשם עצם המורה על מקום האש: ישע' ל:יד - לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד; רד"ק - והמקום שיוקדת בו האש נקרא יקוד. רד"ק (ערך 'יקד') - והשם למקום שיוקדת בו האש: לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד (ישע' ל:יד). וכך משתמע גם מלשון רש"י בפ' תרומה: רש"י שמ' כז:ג - לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד (ישע' ל:יד), לשון שאיבת אש ממקומה. [4] ובמדריך המספיק קרא לכירה "מוקדה" ("אלמוקדה" בערבית)]: המדריך המספיק (ערך 'כיר') - כירה - מקום שפיתת שתי קדרות: הכופח והכירה - כירה היא המוקדה. [המקור בערבית]: כירה הי אלמוקדה. [5] באהל מועד (ערך 'שרף') מנה י"ח, כגון: אש, דלק, בער, שרף, יקד, יצת, קדח, נשׂק (בש' שמאלית : היסק), דור (מדורה). [6] נר' שלכך הדגיש רש"י את המלה "כל": רש"י תה' ז:יד - חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל... כל דליקה ל' רדיפה היא. רש"י חזר על השוואת 'דלק' ל'רדף' פעמ' רבות (בר' לא:לו, ש"א יז:נג, ישע' יד:ו, תה' י:ב, משלי כו:כג. וראה ראב"ע במשלי שם, וכן רד"ק בשרשים, שפי' "דולקים" במשלי כל' הבערה). אמנם נר' שמתוך כל אלו בחר רש"י דווקא כאן לפרש ש"כל דליקה"... משום שהפס' הזה ניתן להתפרש גם לענין שריפה וגם לענין ריצת האויב ע"מ להרע, כדברי המ"ר: קה' רבה ה:א - כתיב: הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל (תה' ז), מהו לדולקים, אמר רבי, אלו רשעים שמשליכין דלק עליהם. ר' יעקב דכפר חנן אמר אלו שהציתו את האור בחורבן ביהמ"ק. ורבנן אמרי אלו רודפיהם של ישראל דכתיב: על ההרים דלקונו (איכה ד:יט). וראה עץ יוסף לאיכ"ר ד:כב. ובא רש"י לומר למרות הדעות השונות, משותף לב' ההוראות של 'דלק' ענין רדיפה. וראה גם את מאמרינו לפ' ויקרא לעוד בענין שרש 'דלק' בהרחבה. [7] מכאן יש להוסיף שאש המוקדה של מזבח החיצון1 קדמה לעבודות האחרות2, ואישי המערכות שימשו כמקורן של האישים האחרות שבביהמ"ק, כגון אש מזבח הפנימי3 שנדלקה מהמערכה השניה וכן הנר המערבי של המנורה, שנדלק אף הוא ממוקד מזבח העולה5. הוי אומר: אש המוקד היא האש הראשונה והעיקרית, בה מתחילות עבודות המקדש, ובה תלויות אישי המקדש (ובמובן זה, שם "מוקד" המקראי אכן סובל את המשמעויות בעברית המאוחרת של "מרכז" / "ריכוז" / "פוקוס". תת-הערות: 1הנקרא גם "מזבח העולה" ו"מזבח הנחושת". 2יומא לג.. 3 הנקרא גם "מזבח הקטורת" ו"מזבח הזהב". 4 יומא שם. 5 תמיד ו:א. [8] ומשווה אותה מנחם למלים אחרות המורות על הכנעה ומעשה כבוד אחרים (בפני השם ית', או להבדיל בפני ב"א בעלי שררה): נברכה מן ברכים, נכרעה מן כרעים, ויקד מכפיפת הקדקד. [9] היינו התרגום המיוחס ליב"ע. [10] כך הגירסא בכ"י לונדון לפסוק הזה. ובפסוק בדברים ו:ח - "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", הגירסא המצויה של ת"י היא דומה: "לִתְפִילִין עַל מוֹקְדָךְ". אולם, באותו כ"י הנ"ל נראה שהיא כתובה ""מוקרך", כדוגמת "ונתר מוקרי" (ברכות נו.) או "דביעי ודמוקרא" (חולין צג.). ומצינו חלוף ד' ור' במקרא ובחז"ל; ראה: רש"י איוב טו:כד, רש"י כריתות ז:, ב"ר סד:ט וע"י שם. [11] וכן פירש ר' חיים בוסקוביץ ב"חומש תיקון סופרים", ווין תקנ"ד. ע' גם "פירוש יונתן", בחומש אוצר הראשונים. [12] וראה להלן (#6) להצעת קירבה בין "קידה" ל"עקד" על פי התרגום הירושלמי. [13] שרש ישע וספר שרשי לשון הקדש (ערך 'קדד'), וראה גם י"ש (א:פ,ב), שפירש בצורה דומה. ובדרך רמז קישרו גם בעלי התוספות בין 'קידה' לעניני שריפה (ראה מושב זקנים במ' טז:ב, תוספות השלם שמ' ל:כד). [14] רס"ג (מצוטט בריב"ג ורד"ק ע' 'קדד', וגם בע' 'קד' בריב"ג). רמב"ם כלי המקדש א:ג, רלב"ג (שמ' ל:כג). [15] המשנה (כלאים א:ח) אומרת ש"קידה לבנה" הוא "ירק שבאילן", אבל הגמרא (עירוב' לד:) מעירה על סתירה העולה מברייתא הקוראת לקידה מין ירק סתם, כלומר ירק האדמה. מסיק ר' פפא ש"קידה לחוד, וקידה לבנה לחוד". הערוך בערך 'קדה' מסביר ש"קדה לבנה" הוא מין אילן הנקרא קושט"ו בלע"ז. וכן בערך 'קשט' א' אמר שהקושט נקרא קושט"ו בלע"ז. לפ"ז הקידה לבנה / קושט / קושט"ו הוא ירק הגדל על עץ. [16] הסבר שונה הציע ר' אברהם שער-אריה, והיינו שהשם "קדה" לבשם נשאל מ"קדה" במובן השתחוואה. וזו לשונו: שלטי הגבורים (מנטובה, שנת שס"ז. מ' ירושלים דף שצא) - נקרא העץ הזה (הגסילאלוא"י בלע"ז) בלשון הכתוב קידה, מלשון: וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ (בר' מג:כח) שהוא הכנעת הקודקוד ושחותו, כן העץ הזה הוא שוחה ענפיו עד עפר. [17] י"ש א:פ,ב. [18] ראה הערה לעיל בענין האישים והפעילויות התלויות באש המוקדה. [19] According to the book “Foreign Words in Rashi.” [20] וע' רש"י סוכה מה., זבחים נד. שנוקט במלה דומה: "אישטר"א" לענין זה. [21] ת"י יהושע ט:ה, יב. [22] כלומר, קלוי, כפרש"י בתלמוד: רש"י ברכ' מא: - פת הבאה בכסנין... היו רגילים להביא כיסנין, והן קליות. [23] וראה גם מדרש בראשית זוטא (בובר) לבר' מג:כח. ובספר אוהב גר (ערך 'עקד') הביא שבסורית "קידה" = "קעד". [24] כך פ' הראשונים: משלי ח:לד - לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי; אב"ע - לשקוד - הטעם על ההרגל והקביעות; מצ"ד - לשקוד - למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי. וראב"ע קישר בין הוראה זו להוראת "משוקדים": שמות כה:לג - שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד. אב"ע - משקדים... מגזרת לשקוד על דלתותי (משלי ח:לד). [25] וכך לשון המדרש: מדרש אגדה (בובר) דב' כג:יח - לא יהיה קדש. שלא יהא זכר מקדיש עצמו למשכב זכור... ואין קדש אלא לשון זימון, שנאמר התקדשו למחר (במ' יא:יח). וראה גם אהלי יהודה (ערך 'קדש'). [26] כלשון רש"י (מספרא): רש"י ויקרא כב:לב - ולא תחללו... תלמוד לומר ונקדשתי - מסור עצמך וקדש שמי. [27] שים לב שהגדרת 'קדש' דומה מאוד לאלו של 'שקד' הנ"ל, וכן העיר בעל תרגומנא על קירבתן על פי חילוף מיקום אותיותיהן: תרגומנא (וי' כא, דף תקסח - ת"ד): כי קדש הוא לאלהיו (וי' כא:ז)... הנה 'קדש' למפרע 'שקד', שהכהנים זריזים הם, שוקדים על מלאכתם. [28] ראה את מאמרנו לפרשת במדבר בהרחבה. [29] וכן מצינו 'פקד' (בהוראת מצוה) מלווה בכינויי זכירה ושמירה, כגון: תהלים קג:יח - וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם. תהלים קיט:ד - צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד. תה' קיט:נו - פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. איוב י:יב - וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי. וכן גם בתרגום: שמות כ:ו - לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי; ת"א - לרחמי ולנטרי פקודי. [30] השוה גם רמב"ן בראשית כא:א, רד"ק יהושע ח:י, שופ' כא:ט. [31] וגירסת הירוש' (ונציה) "מקדדין" (עירוב' ה:ג, סוטה ה:ג, מכות ב:ז). וכן ברמב"ם שבת כט:טו, רוצח ט:ד. [32] והעיר בני אפרים נ"י שהוראה זו דומה למשמעות שרש 'דקר', השווה ל'קדר' בחילוף מיקום אותיות. [33] וכהשוואת רד"ק את הוראות חימום והשחרה בפירושו לשרש 'כמר': יַחַד נִכְמְרוּ (הושע יא:ח)... או פ' נתחממו. ויהיה קרוב לענינו עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ (איכה ה:י), שפירושו נשחרו. ומזה נקראו הכומרים וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים (מ"ב כג:ה), וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ (הושע י:ה). ותרגום רק אדמת הכהנים (בר' מז:כב, כו) לחוד ארעה דכומריא והם עובדים עבודה זרה לבושי שחורים. [34] והשוה גם רש"י תענית כ., ד"ה נקדרה. [35] וכן להיפך, פרש"י 'קמט' כלשון קידור: איוב טז:ח - וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד; רש"י - וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד - הקמטתני והקדרתני. [36] גירסת "קדרים" במקום "קרים" ע"פ כ"י המובא בספר "רש"י למקרא בפירושו לתלמוד". [37] שהמלה מופיעה במובן ייבוש וקושי: שבת עד: - דשדא סיכתא [יתד] לאתונא - חייב משום מבשל. פשיטא... דמירפא רפי, והדר קמיט; רש"י - רפי - ע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין, ולאחר שיצאו מימיו קמיט - מתקשה. [38] כדמשמע מרש"י במקום אחר: איוב כו:יב - בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם; רש"י - רגע... נקמט - קמטי' קמטים נעשו (כך כשאמר יקוו המים נאספו מפשיטתן ונקמטו קמטים קמטים) עד שנקוו למקום אחד המוכן להם. בר' מט:י - וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים; רש"י - יקהת עמים - אסיפת עמים... ודומה לו: לִיקְּהַת אֵם (משלי ל:יז) - לקבוץ קמטים שבפנים מפני זקנתה. [39] שם נרדף ל"מנפה". [40] סי' ד. [41] ובלשון רס"ג: קהלת ג:ד - וְעֵת רְקוֹד; רס"ג - רקוד בעבודת ה' באהבה שנאמר: דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'. [42] ביודעים, כפי שאמר דוד המלך בעצמו: ש"ב ו:כב - וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי. [43] וראה גם רמב"ם (שופר וסוכה ולולב ח:טו); רלב"ג (ש"ב כא:כא). [44] יש גם ל"כרכור" (ע' רד"ק ישע' סו:כ, הכוה"ק בר' יג:יא) וגם ל"פזיזא" משמעות מהירות (רש"י שבת פח.). [45] כגון ב"צנטריפוגה" של היום, מכשיר להפרדת חומרים ע"י תנועה סיבובית מהירה. וכן תכלית מלאכת "מרקד", לפזר את הפסולת ובכך להשאיר רק אוכל מובחר מרוכז. וכן פירש מהרש"א את דרשתם ז"ל את המלה "ויפוזו": ב"ר (וילנא) פז:ז - ר"י אמר נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר: וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו (בר' מט:כד). מהרש"א סוטה לו: - י"ל יפוזו מלשון פיזור חסר הרי"ש, וזרועו מלשון זרע. וכ"ה לשון ב"ר: ויפוזו זרועי... נתפזר זרעו. [46] להצעות אחרות לקשר בין "פז" ל"מפזז", ראה: מתנות כהונה לשמ"ר לה:א; תורה תמימה שה"ש ה:טו. [47] כך פירשו מפרשי המקרא, שזהב מופז היינו זהב המזוקק מסיגיו: מ"א י:יח - וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז; רלב"ג - ויצפהו זהב מופז - זהב נקי מסיגיו... כי ברצותםלנקותו תכלית הנקיון;רד"ק - זהב מופז - טוב ומזוקק; אברבנאל - מופז, ר"ל נקי מסיגיו; מצ"צ - מופז - טוב ומזוקק ומבהיק. וכן פירשו ריב"ג ורד"ק בשרשיהם, ערך 'פזז'.